לתועלת הענין האב איך געפילט אראפצוברענגען א מעשה נורא איבער זאגן קדיש לטובת נשמות וואס האבן נישט איבערגעלאזט קיין קדיש אדער וואס האבן נעבעך נישט ווער עס זאל זאגן קדיש נאך זיי - גענומען פונעם ספר "מכל מלמדי השכלתי" (דף ל"ד) [ארויסגעגבן דורך הגה"צ רבי אלחנן יוסף הערצמאן זצ"ל, וואס ער אליין האט נישט איבערגעלאזט קיין קינדער, זיין יארצייט איז י"א ניסן] וואס ער איז דאס מעתיק פונעם ספר "האיש על החומה" חלק א' עמ' 345:
אשה מכובדת ובעלת עסק מבוסס בעיר פרעשבורג היתה נוהגת במשך שנים רבות להביא מידי פעם בפעם תרומה הגונה לישיבה, בתנאי שיגידו בישיבה קדיש תמידי לעילוי אותן נשמות גלמודות שאין מי שיגיד אחריהן קדיש, והישיבה העמידה בחור מיוחד שאמר קדיש לטובת נשמות אלו.
לימים הסתלק לעולמו בעלה של אותה אשה, ומכיון שהוא ניהל את העסק ביחד אתה, פגעה פטירתו בעסק שנצטמק והלך עד שנסגר כליל. מצבה הכלכלי של האשה הלך והחמיר וברבות הימים נפל עליה עול נוסף – כאשר הגיעו שתי בנותיה לפרקן, וכסף מנלן?
נשאה האשה את סבלה בדומיה, קיבלה עליה את הדין באומץ והשלימה עם גורלה. אולם על דבר אחד לא יכלה לוותר, ולבה היה מר עליה ביותר והכאיב לה עד מאד, וזהו ענין שמירת הקדיש שעלול להתבטל אחרי שהפסיקה את הקצבתה למטרה זו. במר נפשה עלתה להנהלת הישיבה ושטחה את בקשתה שהישיבה יתרצה להמשיך גם הלאה את שמירת הקדיש לעילוי נשמות גלמודות, עד שירחיב ה' גבולה ותחזור לתמוך בישיבה כמקודם.
נתרגשו מאד הראשי ישיבה מתום-לבה וצדקת-נפשה של אלמנה זו והבטיחוה למלא את מבוקשה לשמור את אמירת הקדיש כמו עד כה. הבטחה זו מילאה את נפשה אושר אין קץ, וכשברק של אושר מנצנץ הנוגות, נפרדה מראשי הישיבה ופנתה ללכת לדרכה. מעתה שוב לא העיק עליה כל כך מצבה היא, ואפילו מצב שתי בנותיה שהגיעו כבר מזמן לפירקן. כי מרגע שענין הקדיש לנשמות הגלמודות הובטח לה, כמעט שלא חסר לה כלום בעולמו של הקב"ה. ובענין שתי בנותיה שמה מבטחה בה' אבי יתומים ודיין אלמנות. והוא הרחום וחנון יראה בוודאי בעוניין של שתי בנותיה, ויזמין להן את זיוויגן ואת כל צרכיהן.
בצאתה לרחוב בא למולה יהודי ישיש בעל הדרת פנים נדירה, כשזקן צח כשלג יורד לו על פי מדותיו ובירכה לשלום. הופתעה האשה מהסברת הפנים הלבבית של הזקן הבלתי מוכר לה. הפתעתה גדלה שבעתיים בעת שהזקן התקרב אליה ונכנס איתה בשיחה תוך התעניינות במצבה ובמצב בנותיה.
נאנחה האשה קשות ושטחה לפניו את מר גורלה ואת נפילתה מאיגרא רמא לשפל המדרגה, עד שאין לה האמצעים ההכרחיים להשיא את בנותיה הבוגרות. "מהו הסכום המשוער הדרוש לך, להוצאות נישואיהן של בנותיך?" שאל הזקן. "לשם מה חשוב לכב' לדעת, למאי נפקא מינה?" השיבה האשה בתמהון ונקבה בסכום המשוער. שלף הזקן גליון נייר ורשם הוראה לבנק המקומי לשלם לאשה את הסכום שנקבה. אולם בטרם שם את חתימתו, הביע משאלתו: שהיות ומדובר בסכום רציני מאד, רצוי שתהא חתימתו בנוכחות עדים שיראו במו-עיניהם כשהוא חותם אישית על השטר, ויאשרו זאת בחתימת ידם.
נרגשת ומופתעת ממה שהתרחש. עלתה לאולם הישיבה ובקשה משני בחורים להילוות אליה. משראה אותם הזקן, הציע להם שיתבוננו איך שהוא שם את חתימתו על הוראת התשלום. וליתר בטחון ביקש מהם פיסת נייר ורשם עליה את חתימתו למזכרת ולדוגמא. במוסרו את ההמחאה על הסכום הנכבד לידי האשה, הורה לה שתלך לפדות את ההמחאה למחרת בבוקר.
כל הענין נראה לאשה ההמומה תמוה ומוזר. מה ראה הזקן הזר הבלתי מוכר להסביר לה פנים כל כך ולהראות לב כזה, עד כדי כיסוי הוצאות השאת שתי בנותיה. אעפ"כ נזדרזה למחרת למסור אל הבנק ובלב פועם נעסתה את מזלה.
כשבחן פקיד הבנק את השטר, תקע בה ובאשה מבט תוהה, מסתכל פעם ופעמים וכולו נבוך ומשתאה. תוך הבעת סימני המבוכה ביקש מהאשה להמתין, והוא נכנס עם השטר למנהל הבנק שהיה גם בעליו. וכאן התרחש משהו דרמטי ביותר, כשראה מנהל הבנק את השטר, צנח מכסאו והתעלף...
בכל הבנק קמה מהומה. הפקידים ששמעו את המתרחש, הכניסו מיד את האשה לחדר צדדי והפקידו עליה שומר לבל תתחמק, תוך חשד שיש כאן ענין עם מעשה מרמה.
אחרי ששבה רוחו של מנהל הבנק ביקש לראות את האשה שהגישה את השטר לפרעון. בהכנסה שאלה בבהילות, אימתי וכיצד קיבלה את השטר, "רק אתמול קיבלתיו מיהודי מכובד בעל הדרת פנים. וישנם אפילו שני בחורי ישיבה היכולים לשמש כעדים, שראו איך כותב ההוראה חתם על השטר", ענתה האשה כמתנצלת.
"האם תוכל להכיר את האיש אם אראה לך אותו בתמונה?" שאל המנהל.
"בוודאי אכיר אותו ואין לי כל ספק שגם שני הבחורים יוכלו להכיר אותו", ענתה. הורה המנהל להביא לפניו את תמונת דיוקנו של אביו המנוח, וכשהוצגה התמונה בפני האשה, הצביעה ללא היסוס עליו כעל האיש שנתן לה את השטר.
ציווה המנהל לפרוע את השטר ושיחרר את האשה. אחרי שהאשה הלכה, סיפר המנהל לנוכחים את פשר הפרשה המוזרה שהתחוללה לנגד עיניהם.
האיש שמסר את השטר להאשה. אינו אלא אבי שהלך לעולמו לפני עשר שנים. בלילה הקודם הופיע אבי בחלום ואמר לי בזו הלשון: "דע לך שמאז שסרת מדרך הישרה והתחתנת עם נכרית והפסקת לשמור את הקדיש, לא מצאה נשמתי מנוחה. עד שבאה אשה אלמונית וציוותה להגיד קדיש לנשמות שאין אומרים קדיש אחריהן. וזכותי עמדה לי שהקדיש הזה שאמרו בישיבה לפי פקודת האשה גרם לי עילוי ונחת רוח לנשמתי. אשה זו תופיע מחר בבוקר בבנק שלך עם השטר שמסרתי לה לכיסוי הוצאות נישואי שתי בנותיה". כשקמתי בבוקר נפעם מהחלום, ספרתיו לאשתי שלעגה לכל הענין. אולם משהופיעה האשה עם השטר נתאמת לי שאכן החלום אמת היה.
וסיים מורינו (הג"ר יוסף חיים זאנענפעלד זצ"ל) "מי היו שני הבחורים? אני הקטן וחברי רבי יהודה גרינוואלד".
האיש נהיה לבעל תשובה, אשתו נתגיירה כדין, וזכו להקים בית נאמן בישראל. (ע"כ מספר ילקוט לקח טוב)
הובא בהקדמה לקובץ אגרות החזו"א, נמצא כתוב בכתב יד קדשו של מרן החזון איש: מעשה באדם אחד שנפטר לפני עשרות בשנים ובא אלי בחלום... "לא נתן לי לעזבו עד שאברכו, אמרתי לו לך לשלום, ולא נח דעתו אמרתי יהי רצון שתתקן את הנפש תיקון גמור ותסלח את כל עוונותיו, תיכף נחה דעתו ונשאר במנוחה".
אשה מכובדת ובעלת עסק מבוסס בעיר פרעשבורג היתה נוהגת במשך שנים רבות להביא מידי פעם בפעם תרומה הגונה לישיבה, בתנאי שיגידו בישיבה קדיש תמידי לעילוי אותן נשמות גלמודות שאין מי שיגיד אחריהן קדיש, והישיבה העמידה בחור מיוחד שאמר קדיש לטובת נשמות אלו.
לימים הסתלק לעולמו בעלה של אותה אשה, ומכיון שהוא ניהל את העסק ביחד אתה, פגעה פטירתו בעסק שנצטמק והלך עד שנסגר כליל. מצבה הכלכלי של האשה הלך והחמיר וברבות הימים נפל עליה עול נוסף – כאשר הגיעו שתי בנותיה לפרקן, וכסף מנלן?
נשאה האשה את סבלה בדומיה, קיבלה עליה את הדין באומץ והשלימה עם גורלה. אולם על דבר אחד לא יכלה לוותר, ולבה היה מר עליה ביותר והכאיב לה עד מאד, וזהו ענין שמירת הקדיש שעלול להתבטל אחרי שהפסיקה את הקצבתה למטרה זו. במר נפשה עלתה להנהלת הישיבה ושטחה את בקשתה שהישיבה יתרצה להמשיך גם הלאה את שמירת הקדיש לעילוי נשמות גלמודות, עד שירחיב ה' גבולה ותחזור לתמוך בישיבה כמקודם.
נתרגשו מאד הראשי ישיבה מתום-לבה וצדקת-נפשה של אלמנה זו והבטיחוה למלא את מבוקשה לשמור את אמירת הקדיש כמו עד כה. הבטחה זו מילאה את נפשה אושר אין קץ, וכשברק של אושר מנצנץ הנוגות, נפרדה מראשי הישיבה ופנתה ללכת לדרכה. מעתה שוב לא העיק עליה כל כך מצבה היא, ואפילו מצב שתי בנותיה שהגיעו כבר מזמן לפירקן. כי מרגע שענין הקדיש לנשמות הגלמודות הובטח לה, כמעט שלא חסר לה כלום בעולמו של הקב"ה. ובענין שתי בנותיה שמה מבטחה בה' אבי יתומים ודיין אלמנות. והוא הרחום וחנון יראה בוודאי בעוניין של שתי בנותיה, ויזמין להן את זיוויגן ואת כל צרכיהן.
בצאתה לרחוב בא למולה יהודי ישיש בעל הדרת פנים נדירה, כשזקן צח כשלג יורד לו על פי מדותיו ובירכה לשלום. הופתעה האשה מהסברת הפנים הלבבית של הזקן הבלתי מוכר לה. הפתעתה גדלה שבעתיים בעת שהזקן התקרב אליה ונכנס איתה בשיחה תוך התעניינות במצבה ובמצב בנותיה.
נאנחה האשה קשות ושטחה לפניו את מר גורלה ואת נפילתה מאיגרא רמא לשפל המדרגה, עד שאין לה האמצעים ההכרחיים להשיא את בנותיה הבוגרות. "מהו הסכום המשוער הדרוש לך, להוצאות נישואיהן של בנותיך?" שאל הזקן. "לשם מה חשוב לכב' לדעת, למאי נפקא מינה?" השיבה האשה בתמהון ונקבה בסכום המשוער. שלף הזקן גליון נייר ורשם הוראה לבנק המקומי לשלם לאשה את הסכום שנקבה. אולם בטרם שם את חתימתו, הביע משאלתו: שהיות ומדובר בסכום רציני מאד, רצוי שתהא חתימתו בנוכחות עדים שיראו במו-עיניהם כשהוא חותם אישית על השטר, ויאשרו זאת בחתימת ידם.
נרגשת ומופתעת ממה שהתרחש. עלתה לאולם הישיבה ובקשה משני בחורים להילוות אליה. משראה אותם הזקן, הציע להם שיתבוננו איך שהוא שם את חתימתו על הוראת התשלום. וליתר בטחון ביקש מהם פיסת נייר ורשם עליה את חתימתו למזכרת ולדוגמא. במוסרו את ההמחאה על הסכום הנכבד לידי האשה, הורה לה שתלך לפדות את ההמחאה למחרת בבוקר.
כל הענין נראה לאשה ההמומה תמוה ומוזר. מה ראה הזקן הזר הבלתי מוכר להסביר לה פנים כל כך ולהראות לב כזה, עד כדי כיסוי הוצאות השאת שתי בנותיה. אעפ"כ נזדרזה למחרת למסור אל הבנק ובלב פועם נעסתה את מזלה.
כשבחן פקיד הבנק את השטר, תקע בה ובאשה מבט תוהה, מסתכל פעם ופעמים וכולו נבוך ומשתאה. תוך הבעת סימני המבוכה ביקש מהאשה להמתין, והוא נכנס עם השטר למנהל הבנק שהיה גם בעליו. וכאן התרחש משהו דרמטי ביותר, כשראה מנהל הבנק את השטר, צנח מכסאו והתעלף...
בכל הבנק קמה מהומה. הפקידים ששמעו את המתרחש, הכניסו מיד את האשה לחדר צדדי והפקידו עליה שומר לבל תתחמק, תוך חשד שיש כאן ענין עם מעשה מרמה.
אחרי ששבה רוחו של מנהל הבנק ביקש לראות את האשה שהגישה את השטר לפרעון. בהכנסה שאלה בבהילות, אימתי וכיצד קיבלה את השטר, "רק אתמול קיבלתיו מיהודי מכובד בעל הדרת פנים. וישנם אפילו שני בחורי ישיבה היכולים לשמש כעדים, שראו איך כותב ההוראה חתם על השטר", ענתה האשה כמתנצלת.
"האם תוכל להכיר את האיש אם אראה לך אותו בתמונה?" שאל המנהל.
"בוודאי אכיר אותו ואין לי כל ספק שגם שני הבחורים יוכלו להכיר אותו", ענתה. הורה המנהל להביא לפניו את תמונת דיוקנו של אביו המנוח, וכשהוצגה התמונה בפני האשה, הצביעה ללא היסוס עליו כעל האיש שנתן לה את השטר.
ציווה המנהל לפרוע את השטר ושיחרר את האשה. אחרי שהאשה הלכה, סיפר המנהל לנוכחים את פשר הפרשה המוזרה שהתחוללה לנגד עיניהם.
האיש שמסר את השטר להאשה. אינו אלא אבי שהלך לעולמו לפני עשר שנים. בלילה הקודם הופיע אבי בחלום ואמר לי בזו הלשון: "דע לך שמאז שסרת מדרך הישרה והתחתנת עם נכרית והפסקת לשמור את הקדיש, לא מצאה נשמתי מנוחה. עד שבאה אשה אלמונית וציוותה להגיד קדיש לנשמות שאין אומרים קדיש אחריהן. וזכותי עמדה לי שהקדיש הזה שאמרו בישיבה לפי פקודת האשה גרם לי עילוי ונחת רוח לנשמתי. אשה זו תופיע מחר בבוקר בבנק שלך עם השטר שמסרתי לה לכיסוי הוצאות נישואי שתי בנותיה". כשקמתי בבוקר נפעם מהחלום, ספרתיו לאשתי שלעגה לכל הענין. אולם משהופיעה האשה עם השטר נתאמת לי שאכן החלום אמת היה.
וסיים מורינו (הג"ר יוסף חיים זאנענפעלד זצ"ל) "מי היו שני הבחורים? אני הקטן וחברי רבי יהודה גרינוואלד".
האיש נהיה לבעל תשובה, אשתו נתגיירה כדין, וזכו להקים בית נאמן בישראל. (ע"כ מספר ילקוט לקח טוב)
הובא בהקדמה לקובץ אגרות החזו"א, נמצא כתוב בכתב יד קדשו של מרן החזון איש: מעשה באדם אחד שנפטר לפני עשרות בשנים ובא אלי בחלום... "לא נתן לי לעזבו עד שאברכו, אמרתי לו לך לשלום, ולא נח דעתו אמרתי יהי רצון שתתקן את הנפש תיקון גמור ותסלח את כל עוונותיו, תיכף נחה דעתו ונשאר במנוחה".
