די טאקט ר' יהושיע שליט''א האט ארויסגעגעבן א סעט פון מחשבה מאמרים
Know your profits per ASIN, your inventory forecasting, ppc, and more, for just $19.99 a month. Try it for two months FREE with this link: https://sellerboard.com/?partner=00529
וכאשר עמדתי על מה שהזהיר עליו השכל והכתוב והקבלה ממצוות הלבבות, החילותי להרגיל את נפשי בהן, ועמסתי עליה משא ידיעתן ועשייתן, וכל אשר נגלה אלי מהן ענין גילה לי את הסמוך לו, והסמוך לו את הסמוך לו, עד אשר רחב הענין, והיה לי קשה לזכור אותו תמיד מלבי
ויראתי השכחה על מה שעלה במחשבתי מהן, והתכת מה שקפא ברעיוני מעניניהן, עם מיעוט העוזרים מאנשי דורנו עליהן, והסכמתי לכתבן על ספר ושאחברן בחיבור, שיהיה כולל שרשיהן וסובב פרקיהן והרבה מתולדותיהן, כדי שאבקש את נפשי תמיד לדעתן ואחייבנה לעשותן. ובמה שיהיה מהן פעלי שוה עם דיבורי - אודה לאל העוזר אותי עליו והמורה לי את שביליו, ובמה שיהיה מהן חולק עליו מקצר מהגיע אליו - אאשים את נפשי, ואוכיחנה, ואטעון עליה ממנו, עד שיתבאר לה עולה מצדקו, ונטותה מיושרו, ועוותה מתיקונו, וקוצר מעשיה מתמותו
וראיתי לשומו דבר קיים, ומטמון צפון, ונר שיאיר לבני אדם ויורה להם הדרך אשר ילכו בה, וקויתי שתהיה תועלת זולתי בו [יותר] מתועלתי והוראת בלעדי מהשלמת חפצי. ואמרתי בלבי, שאחבר בענין הזה ספר, שיהיה מתחלק על שרשי חובות הלבבות ומצוות המצפונים, ולשומו מאסף לכל, ושיהיה מספיק בענינן, ומורה הדרך הטובה והישרה, ומנהיג במנהגי הקדמונים ומוסר החסידים, ומעיר משינת הפתיות, ומעמיק בדקדוקי החכמה הזאת, ומזכיר דעת האלהים ותורותיו, וגורם להצלת הנפש, ומזרז העושה, ומעורר המתעלם, ומיישר המקדים, ומרגיל המתאחר, ומאשר המתחילים, ומראה הדרך לנבוכים
ספר נתיבות עולם א - נתיב התורה - פרק ח ...ובפרק חלק (סנהדרין צ"א ע"ב) אמר רב יהודה כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גזלו מנחלת אבותיו שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה וגו' מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית ... ואם למדו מה שכרו אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכה כיוסף שנאמר וברכה לראש משביר ואין משביר אלא יוסף שנאמר ויוסף הוא המשביר ... ומה שאמר וברכה לראש משביר, פירוש מי שהוא משפיע לאחר הוא זוכה לברכת יוסף, כי ברכה של יוסף בשביל שהיה משפיע אל כל ישראל וכדכתיב (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל ותרגם אונקלוס דזן אב ובנין, והוא השפעה עליונה ולכך ברכתו של יוסף ברכה עליונה גם כן דכתיב (שם) ברכת שמים מעל ברכת תהום רובצת תחת וגו', והכל בשביל שהיה יוסף המשביר והמשפיע לכל ישראל, ומי שהוא משפיע את התורה הוא נחשב גם כן ההשפעה הזאת כמו השפעת יוסף לכל ישראל לכך זוכה לברכת יוסף. ויש לך להבין את זה, כי המשפיע השכל אפשר להיות מקבלים ולהיות נהנים מזה כל העולם בהשפעה הזאת ולכך זוכה לברכת יוסף ספר נתיבות עולם א - נתיב התורה - פרק ח ריש הפרק כבר התבאר שעיקר התורה כאשר משפיע אותה לאחרים, וזהו אמתת השכל שהוא משפיע לכל מקבל, ונקרא בשביל זה תורת חסד כאשר משפיע לאחר כי החסד הוא אל הכל ולא יוגדר להשפיע לזה ולא לאחר. לכך אמרו (תענית י' ע"א) גם כן כי התורה היא נמשלת למים אשר אין להם גבול רק הם יוצאים בלי גבול ומשפיעים בלי גדר וגבול, וכך התורה השכלית מפני שהיא שכלי אין לה ענין הגשם, כי הגשם יש לו גדרים מוגבלים ולא כן השכלית שהוא פשוט מבלי גדר מוגבל. ולפיכך עיקר התורה כאשר משפיע לאחר, ובזה מורה כי התורה היא שכלית מתפשטת מבלי גבול, וזה מצד הרב המלמד שאם אינו משפיע לאחרים, אינו נותן לתורה ענין השכל שהוא משפיע אל הכל ומוציא אחר מן הכח אל הפועל.
וכאשר זממתי לעשות מה שהסכמתי עליו מחיבור הספר הזה, ראיתי, כי אין איש כמוני ראוי לחבר חיבור כמוהו, ושיערתי בנפשי, כי כחי קצר מחלק מחלקותיו כפי הצריך לו, מפני כובד הדבר בעיני, וקוצר דעתי, וחלישות שכלי מהשיג הענינים, ושאינני בקי בצחות לשון הערבי [ודקדוקה], אשר בה חיברתי אותו מפני שהיא קרובה להבין לרוב אנשי דורנו, ויראתי שאטרח בדבר שייראה בו קוצר כחי (יותר מן הראוי), ושאעבור בו את המידה הנכונה, עד שאמרתי בנפשי לשוב ממחשבתי ולהשיבה ממה שהסכימה עליו:
וכאשר זמותי להסיר משא הטורח הזה מעלי ולהניח לי מחברו, שבתי וחשדתי את נפשי על בחרה במנוחה ולשכון במעון העצלה בהשקט ובבטחה, ויראתי, שיהיה רצון התאוה להניח המחשבה הזאת, ושהוא היטני אל דרך המנוחה והשלוה ולהסכים על ההנחה ולשבת במושב העצלות. וידעתי, כי כמה שכלים עבדו בעבור המורא, וכמה חסרונים גרם אותם הפחד, וזכרתי דברי האומר: "מן הזהירות שלא תרבה להיזהר", ואמרתי, שאם היה כל מתעסק בענין מעניני הטובה או להורות הדרך הישרה הנכונה שותק ועומד עד אשר ייגמר לו כל רצונו - לא היה אדם מדבר דבר אחרי הנביאים, עליהם השלום, אשר בחרם השם לשליחותו ואמצם בעזרתו, ואילו היה כל מי שרוצה למלאות לו כל מידות הטוב, ולא יכול להשיגן, מניח מה שיזדמן לו מהן - היו כל בני אדם ריקים מן הטובות וחסרים מן החמודות, ושבים במרוצת תוחלת נכזבה, והיו שבילי הטוב שוממים ומעונות החסד נעזבים
ספר חובות הלבבות - הקדמה והבינותי, כי הנפשות תאוותן רבה להשיג תכלית הרע, ומתרשלות לעסוק בדרכי החסד, ומתעצלות להקדים אל הטובות, והולכות תמיד בדרכי השחוק והשמחה. ואם נראה אליהן מראה תאוה שיקרא אתהן, בודות דברי שקר לנטות אליו, וסומכות את טענותיו להעמיד נטייתו, ולחזק אודותיו, ולחבר פרידותיו.
ואם יאיר להן נר האמת לקרוא אותן, בודות דברים בטלים להמנע מנטות אליו, וטוענות עליו, ומחטיאות את שביליו, וסותרות את עניניו להפריד חיבורו ולהיפרד ממנו. וכל אדם אויבו בין צלעיו, אלא אם יהיה לו עזר מאלהיו, ומוכיח מזומן לנפשו , ושלטון גובר אשר יקשור אותה בחבק העבודה, ויבלמנה ברסן הצדק, ויכנה בשוט המוסר; וכאשר יחשוב לעשות טובה - אל יאחר, ואם ישיאוהו לבו לדרך אחרת - יגער בו ויתגבר עליו
ספר בראשית פרק מט חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא/ב פשטיה דקרא במאי כתיב כי אתא רב דימי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם רמוז בעיניך דבסים מחמרא ואחוי לי שיניך דבסים מחלבא
מהר"ל חדושי אגדות על כתובות דף קיא/ב פשטי' דקרא במאי כתי' וכו', ור"ל דכך פי' הכתוב חכלילי עינים שיראה הקב"ה בעיניו אל ישראל, ודבר זה ענין אלקי כאשר ישים הש"י עינו על ישראל לטובה, כי דבר זה מעלה אלקית כאשר ישים עינו עליהם לטוב ודבר זה יותר מעלה מן היין, כי היין הוא גשמי וכאשר רמז לישראל בעין הוא דבר נבדל ואין זה ענין גשמי. וכן מה שמראה להם פנים שוחקות, דבר זה יותר טוב מחלב כי החלב הוא דבר גשמי, ומה שמראה להם פנים שוחקות הוא דבר בלתי גשמי ולכך הוא יותר טוב מחלב. והפי' בזה, כי כנסת ישראל אומרת כי אינם חפצים בטובה הגשמיית, כי אם שיהיה הש"י עיניו ופניו עליהם שיהיה אוהב אותם ודבר זה יותר טוב מכל גשמי, והבן אלו שתי מדות שיהיו לחן בעיני הש"י ויהיו לחסד לפניו ובזה הם חפצים ספר חובות הלבבות - השער השלישי - שער עבודת האלהים - פרק ג והשני - כי עבודה, שהיא מהערת התורה, לא תהיה אלא אחר הייחול בגמול והרהות בעונש, ואשר תהיה מהערת השכל, לא תהיה כי אם לנדיבות הנפש ורצונה להשתדל בכל יכלתה בעבודת אלהים לשמו, אחר ידיעה והבנה, כי הנפש לא תתנדב במה שיש לה אלא אחר שיתברר לה שהתמורה עודפת עליו, והוא רצות האל אותה
על כן ראיתי להכריח את נפשי לסבול טורח חיבור הספר הזה, ולבאר ענינו בכל לשון שאוכל ובכל מליצה שתזדמן לי, שיובן הענין מהן. ואזכור מתולדות חובות הלבבות מה שיבא לידי, ולא אטרח להביאן כולן כדי שלא יארך הספר, אך אזכיר מן הדברים הצריכים לכל שורש משרשיו בשער שלו מה שראוי לו. ובאלהים האחד האמת איעזר, ועליו אבטח, וממנו אשאל ברחמיו להורות אותי בו את הדרך הישרה אשר הוא רוצה בה ושהיא מקובלת בעיניו בדיבור ובמעשה, בסתר ובגלוי:
וכאשר נגמרה עצתי והסכמתי לחברו, תיקנתי אשיותיו, והצעתי מכונותיו, ובניתי אותו על עשרה שרשים מקבצים כל חובות הלבבות, וחילקתי אותו לעשרה שערים, כל שער מהם מיוחד לשורש אחד משרשיו, כולל את גבוליו, ומחלקותיו, והענינים התלויים בו, והפנים המפסידים אותו. ואני אוחז בו הדרך הקרובה להעיר, להורות ולהשכיל בלשון המבוארת, הקרובה והנוהגת, כדי שיהיה מה שאני רוצה לבארו קרוב להבין
ואני אוחז בו הדרך [הקרובה] להעיר, להורות ולהשכיל בלשון המבוארת, הקרובה והנוהגת, כדי שיהיה מה שאני רוצה לבארו קרוב להבין, ואניח הלשון העמוקה, והמלות הנכריות, והמופתים ההולכים על דרך מלאכת הניצוח, שקורין אותה אנשי חכמת הדיבור בלשון ערבית "אלג'דאל", והמחקרים הרחוקים, אשר לא ייתכן להתיישב עליהם בספר הזה, מפני שלא הבאתי בו אלא הראיות המספיקות, אשר תתיישב הדעת עליהן על משפטי החכמה האלהית, וכמו שאמר הפילוסוף:
"אין ראוי שנבקש בהשגת כל מחקר המצאה שהיא (מציאותו) על דרך המופת, כי אין כל מחקר שכלי נמצא במופת, ולא שנבקש בחכמת השימוש הדבר המספיק, ולא בחכמת האלהות להרגיש ולהמשיל, ולא בתחילת החכמה היצורית (הטבעית) מופת, ולא בראשית המופת - מופת".
כי כאשר נישמר מן הדברים האלה - יקל עלינו להגיע אל בקשתנו, ואם לא נעשה כן - נטעה מדרך עניננו, ויקשה עלינו למצוא מה שהיתה כוונתנו אליו. ומפני שהיה ספרי זה מן החכמה האלהית, נשמרתי בו מן הראיות שהן הולכות על דרך חכמת הדיבור וחכמת השימוש, אלא בשער הראשון ממנו, כי אפשר שידחקנו הצורך אליהן מפני דקות מחקרנו בו.
ושמתי רוב ראיותי [עליו] מן הדברים המושכלים, וקרבתים בדמיונים הקרובים אשר אין בהם ספק, וסמכתי להם מה שמצאתי כתוב בספרי הנביאים, ואחר כך סמכתי להם דברי הקבלות שקבלנו מרבותינו, זכרונם לברכה, ומן החסידים והחכמים שבכל אומה שהגיעו דבריהם אלינו, מפני שקויתי שיהיו הלבבות נוטים אליהם ומקשיבים אל חכמתם, כמו דברי הפילוסופים ומוסר הפרושים ומנהגיהם המשובחים.
וכבר אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין לט ב): כתוב אחד אומר (יחזקאל יא יב): וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם, וכתוב אחד אומר (יחזקאל ה ז): לא עשיתם - הא כיצד ? כמתוקנים שבהם לא עשיתם, כמקולקלים שבהם עשיתם. ואמרו (מגילה טז א): כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם. ואמרו בהבאת המשלים לקרב הענינים הקשים בהם (עירובין כא ב): אגמרה בסימנין ואסברה בדדמי לה, והחכם אמר (משלי א ו): להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם
די תוכן פונעם שיעור: חובות הלבבות - הקדמה אמר המחבר: כאשר הסכמתי לחבר בספר הזה חלקי חובות הלבבות, כוונתי את מחשבתי לבחור אותן שתהיינה כוללות את זולתן וסובבות את שאריתן, ושמתי שרשן העליון ויסודן הגדול - ייחוד האל בלב שלם, ואחר כן עיינתי במה שאנו חייבין לחבר אל ייחודו מחובות הנזכרות הראויות לו ממנו, וידעתי דעת ברורה, כי הבורא יתברך, מפני שהוא אחד אמת ולא ישיגהו שום (שם) עצם ולא מקרה, ואין מחשבתנו משגת דבר שאינו עצם ולא מקרה, נמנעה ממנו השגתו מצד עצם כבודו יתברך, והוצרכנו לדעתו ולהשיג מציאותו מצד בריותיו, וזה הוא שער הבחינה בברואים, שמתי הבחינה שורש שני לכלל מחובות הלבבות
והתבוננתי, במה שראוי לאחד האמת מן האדנות ומה שחייבים בריותיו בו מעבודתו, שמתי קבלת עבודת האלהים שורש שלישי לכלל מחובות הלבבות, ואחר כן נתבאר לי מה שראוי לאחד האמת מהתייחדו בהנהגת הכל, ושהתועלת והנזק אינם כי אם ממנו וברשותו לבדו, התחייבנו לבטוח עליו ולהימסר אליו, שמתי הבטחון שורש רביעי לכלל מחובות הלבבות, ואחר כן חשבתי בענין האחד האמת מהתייחדו בכבודו ושאיננו משתתף עם דבר ואינו דומה לדבר, הוצרכנו לחבר אל זה שנעבדהו לבדו ונייחד כל המעשים לשמו, כי איננו מקבל המעשה המשתתף בו זולתו עמו, שמתי המעשה המיוחד לשם האל שורש חמישי לכלל מחובות הלבבות
וכאשר שוטטו רעיוני לחשוב במה שאנו חייבים לאחד האמת מספר רוממותו וגדלו, מפני שאין כמוהו, הוצרכנו לחבר אל זה שניכנע לו כפי יכלתנו (כפי הראוי לו), שמתי את הכניעה שורש ששי לכלל מחובות הלבבות, וכאשר הבינותי מה שהוא עובר על בני אדם, שהם מתעלמים ומקצרים במה שהם חייבים בו מעבודת האל יתברך, והדרך שיכולים לתקן בה מעוותם וקיצורם הוא התשובה ובקשת הכפרה, שמתי התשובה שורש שביעי לכלל מחובות הלבבות, וכאשר חיפשתי להשיג אמתת מה שאנו חייבים לה' יתברך מן החובות הנגלות והנסתרות, וידעתי, כי לא ייתכן לקיים אותן עד שנחשוב עם נפשותינו בעבורן לאל יתברך ושנזדקק עליהן שמתי החשבון עם הנפש שורש שמיני לכלל מחובות הלבבות,
וכאשר השיבותי אל מחשבתי בענין האחד האמת, ראיתי, כי ייחודו בלב שלם לא יתקיים בנפש המאמין כשלבו שכור ביין אהבת עולם ונוטה אל תאוותיו הבהמיות, ואם ישתדל לפנות את לבבו ולסלק את מצפונו ממותרי העולם ולפרוש ממעדניו, יתקיים הייחוד השלם בלבו ויעל אל מעלתו, שמתי הפרישות שורש תשיעי לכלל מחובות הלבבות, ואחר כן חקרתי על מה שאנו חייבים לבורא יתברך, אשר הוא תכלית כל תאוה וקץ כל תקוה, כי ממנו התחלה ואליו התיכלה, ומה שראוי לו ממנו מאהבת רצונו ויראת חרונו, אשר המה תכלית הטובה והרעה, כמו שאמר הכתוב (תהלים ל ו): כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבוקר רנה, שמתי אהבת האל יתברך שורש עשירי לכלל מחובות הלבבות:
