חנוכת הבית לדוד: מהגרד"א לחנוכה
המשך פלפולים לחנוכה שהתחלנו באשכול על מגילה
:
בגמרא שם: אמר רבי ירמיה מאי טעמא דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה. אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה ולא קיבלה כי אתא רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן וקיבלה. ופירש"י: בד"ה ולא קבלה, שלא חשבו לסמוך על דבריו עכ"ל.
קצת קשה הא בדין הוא שיקבל דבריו דר' ירמי' הוא נותן טעם כעיקר בדברי רב דס"ל שמדליקין בין בחול בין בשבת ושבטי דכדכדא קא חזינא הכא, דאלת"ה מאיזה טעם מתיר רב להדליק בשמנים האלו בין בחול ובין בשבת.
וי"ל דהכי פירושו דהנה בשמעתין אי' ז"ל: אמר רב מתנא ואמרי לה אמר ר' זירא אמר רב וכו' והבנייהו בין הני תרי לישנא הוא זה דאי אתמר משמיה דרב הכי הילכתא דהלכה כרב לגביה רב הונא ורב חסדא, משא"כ אי אתמר משמי' דרב מתנא לא ברירא לן הילכתא כמאן ואפשר דהלכה כרב הונא לגבי רב מתנא ור' ירמי' שאמר מ"ט דרב וכו' משמע שהוא הכריע דהאמת הוא שר' זירא אמר משמיה דרב ולהוכות דהלכתא כוותיה ולכך לא קיבל אביי את דבריו שלא הי' חושבו לסמוך על דבריו כהכרעתו שר' זירא אמר משמיה דרב וכשאמרוה קמיה משמיה דר' יוחנן פירש שאמרו משמיה דר' יוחנן שר' זירא אמר משמיה דרב סמך עליו וקבלה להלכה דהלכתא כרב כמו שכתבו תוס' בד"ה מותר להשתמש לאורה וכו'.
אך קשה הא דאמר בסמוך אי זכאי גמירתיה לשמעתיה מעיקרא ופריך והא גמרא נפקא מיני' לגירסא דינקותא, מאי מקשה הא נפקא מיני' טובא שאילו היה לו ידיעה מתחילה הי' נתברר לו דהלכתא כרב שמדליקין בין בשבת בין בחול ואסור להשתמש לאורה, והשתא דלא גמיר משמיה דרב עד השתא י"ל מתחילה עשה כרב הונא והתיר להשתמש לאורה ועכשיו שנודע לו בידעת התו'מא שאתמר משמיה דרב אגלאי מילתא למפרע שעשה שלא כדין וע"ז הי' מצער ואמר אי זכאי וכו'.
וי"ל דרש"י מיישב בצחות לשונו בד"ה אי זכאי אילו הייתי זוכה ללומדה הייתי גורסה כששמעתיה ראשון עכ"ל משמע שלא היה מצער אלא על הלימוד ולא על המעשה עשייתו היה כדין אף שלא היה בגירסא משמ' דרב אלא משמיה דרב מתנא מ"מ הי' פסק הכי ולא הי' שום נפקא מיני' לדינא וק"ל.
ועוד יש לומר היינו טעמא דלא קיבלה דיש לדקדק עוד בשמעתין דפריך ורמינהו וכו' דהוי ליה להקדים ולהקשות לעיל מיני' אדברי ר' ירמיהו גופי' שאמר מ"ט דרב וכו' ולמה שוהה לבא עד אחר הקבלה שקיבל אביי דבריו.
אלא הכי פירושו דכד נחתינן לעומק הלכה לכאורה תיוהא קא חזינא הכי דלפי משמעות הברייתא שמקשה מיני' ז"ל: משתשקע החמה וכו' פירושו דוקא משתשקע החמה א"כ איך יוכל להדליק בשבת.
ועוד קשה למ"ד כבתה זקוק לה הא שבת יוכיח דאי אפשר לחזור ולהדליק.
וצ"ל דבאמת אמרו מצותה משתשקע החמה כוונתו למצוה ולא לעכב ולא ילפינן אפשר משאי אפשר ובשבת מקדימין. וכן הוא מפורש בדברי הר"ן דז"ל: מצותה משתשקע החמה. לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם זמן זה דשבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקיעת החמה לרבה דאמר בשלהי פרקין (דף ל"ד ע"ב) דמשתשקע החמה הוי בין השמשות אלא עיקר מצותה קאמר ואם רצה להקדים מקדים עכ"ל.
לפ"ז יש להקשות מנ"ל לר' ירמיהו להוכיח מדשרי רב להדליק בשמנים אלו בשבת ולא חייש לשמא יטה דס"ל לרב אסור להשתמש לאורה לעולם אימא לך דרב סבר מותר להשתמש לאורה ובשבת מקדימין ומדליקין קודם שקיעת החמה ונותנים בו בצמצום כשיעור דהא אפשר לצמצם כדעת הרשב"א כמ"ש לעיל . ומזה הטעם י"ל נמי דרב ס"ל כבתה זקוק והא דאמר מדליקין בחול טעמי' דלא חייש לשמא יפשע ואי כבתה הדר מדליק ליה ובשבת נמי אי כבתה אפשר להדליק כיון שהוא קודם שקיעת החמה.
אלא ודאי באמת מש"ה כשאמרוה משמיה דרבי ירמיהו לא קיבלה די"ל רב סובר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והא דמתיר להדליק בשמנים האלו היינו טעמא דס"ל הא דאתמר בברייתא מצותה משתשקע החמה הוא רק למצוה ולא לעיכובא ובשבת שאי אפשר משתשקע החמה מדליקין קודם שקיעת החמה ואינו בא לידי הטיי' ומ"ה לא הי' מקשה ורמינהו אר' ירמיהו באמת מזה הטעם לא קיבלה אבל כיון שאמרוה משמיה דר' יוחנן וקבלוהו ע"ז מקשה ורמינהו וכו' מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק וא"כ איך עושין בשבת דאז אי אפשר לחזור ולהדליק אלא ודאי אין דנין אפשר משאי אפשר ובשבת מדליקין קודם שקיעת החמה ופירוש הברייתא מצותה משתשקע החמה רק למצוה ולא לעכב והדרינא לקושייתא דלמא רב ס"ל כבתה זקוק לה ובחול מדליקין דלא חיישינן לשמא יפשע ואם כבתה הדר מדליק לה ומהאי טעמא נמי מדליקין בשמנים האילו בשבת דבשבת זריזין מקדימין קודם שקיעת החמה בכדי שיוכל להדליק כשיעור קודם שקיעת החמה ואז אם כבתה הדר מדליק לה וגם מותר להשתמש לאורה דאז אין בו משום יטה.
ומשני לא דאי לא אדליק מדליק פירוש דברייתא דוקא קתני ולעכב כמו שכתבו תוס' אבל מכאן ואילך עבר הזמן וא"כ כיון שיש שיעור למטה יש שיעור נמי למעלה וזמן הדלקה הוא דוקא משקיעת החמה ואילך ולא מקדימין משקיעת החמה ולא מאחרין משתכלה. והתרצן ס"ל כרב יוסף שאומר משתקשע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום וא"כ אף בשבת יוכל להדליק לאחר השקיעה כמו שכתוב מפורש הר"ן לשיטת רב יוסף דז"ל: אבל מדברי בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעה וכרב יוסף דאמר דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום עכ"ל. ולכך סובר הברייתא דקתני משתשקע החמה הוא דוקא ואעפ"כ מותר להדליק בשבת דעדיין יום הוא וא"כ מוכח דאסור להשתמש לאורה דלא יבא לידי הטיי' דבשבת אע"פ שהדליק בהיתר מ"מ שיעור הדלקה שקבעו חכמים נכנס בתוך הגבול של שבת ויבא לידי הטיי'. וגם מוכח דכבתה אין זקוק לה דאל"כ היאך מקיים המצוה כתיקנה אם כבתה בשבת דאין יכול לחזור ולהדליק ור' יוסף ס"ל לקמן (דף ך"ב ע"א) דאסור להשתמש לאורה דז"ל אלא אמר רב יוסף אבוהן דכולהו דם וכן כתבו תוס' בד"ה מותר להשתמש לאורה וכו' דס"ל לרב יוסף אסור להשתמש לאורה והכל הולך אל קוטב אחד משום דס"ל משתשקע החמה עד שהכסיף העליון יום א"כ זמן הדלקה דוקא אחר השקיעה אליבי' ונכנס לתוך תחום של שבת ויבא לידי הטייה, לכך מוכרחין למימר אליב' דרב יוסף מסכים לדעת מ"ד דס"ל אסור להשתמש לאורה.
וי"ל דרבה ורב יוסף דפליגי בשיעור בין השמשות פליגי בפרושא דהברייתא רבה ס"ל כסברת מקשן דמצותה משתשקע החמה וכו' לאו דקא ואי כבתה הדר מדליק ורב יוסף ס"ל כסברת התרצן משתשקע החמה דוקא ואי לא אדליק מדליק ובאלו אמרו מקדימין ולא מאחרין.
והא דמשני הש"ס ואי נמי לשיעורא הכי פירושו לעולם אימא לך דהברייתא אתי' כרבה דס"ל משתשקע החמה הוא בין השמשות ואסור להדליק בשבת משתשקע החמה וצריך לאקדומי והא דקשיא לך א"כ משמע מכאן מותר להשתמש לאורה ואם כבתה זקוק לה כאשר הארכנו לעיל ע"ז משני לשיעורא שנותן לתוכו שיעור מצומצם דעיין מה שכתבתי לעיל בשם הרשב"א שלמד סניגורין לדברי הרי"ף שמתיר להשתמש לאורה אחר שדלק כשיעור מצותו שיש לחוש שיבא לידי הטיי' אם מדליק בשמנים שאסור חכמים וכו' ומסיים שם הרשב"א בדבריו ז"ל: קושיא זו אינו כלום שהרי לא הצריכו להוסיף בשמן שיהא הולך ודולק כל הלילה אלא כדי שיעורא עכ"ל. והנה ע"ז יש פתחון פה וכי בטורטני יכניס דהלא יש לחוש פן יוסיף שלא במתכוין דאי אפשר לצמצם. אמנם אליבא דרבה לא קשה מידי דלשיטת רבה צריך להדליק בשבת קודם שקיעת החמה וא"כ אף שאי אפשר לצמצם אעפ"כ לא ימשוך יותר משיעור תכלה רגל מן השוק. ובמילת 'לשיעורא' כולל שני דברים חדא דצריך לדלוק כשיעור שתכלה רגל מן השוק ולא פחות, וגם אל יוסיף על שיעור זה אם מדליק בשמנים הללו. ואם נפשך לומר הא אי אפשר לצמצם כבר מלתי אמורה דאליבא דרבה בלא"ה צריך להדליק קודם שקיעה א"כ אינו עובר באיסור בל תוסיף לפ"ז אסור להשתמש לאורה כל זמן שיעור הדלקה ולא יבא לידי הטייה דעד שתכלה רגל מן השוק אסור להשתמש לאורה וגם אם כבתה אין זקוק לה דכיון דצריך להדלוק משקיעת עד שתכלה רגל מן השוק דאז הוא שבת ואם כבתה אין יכול לחזור ולהדליק מזה מוכח אם כבתה אין זקוק לה דא"כ לא יוכל לקיים המצוה כתיקונה בשבת.
ולזה כיון רש"י בד"ה לשיעורא דז"ל: שיהא בה שמן כשיעור הזה ומיהו אם כבתה אין זקוק לה עכ"ל, פירוש אע"פ שמה דאתמר בברייתא מצותו וכו' פירושו שיהא בהשמן כשיעור הזה ולא נאמר לעיכוב ומותר להדליק קודם זמן זה אעפ"כ אם כבתה אין זקוק לה שלא תאמר כיון שמותר להדליק קודם שקיעה יקדים כדי שידלוק כל השיעור קודם שקיעת החמה וא"כ כבתה הדר מדליק זה אינו דאף שנאמר לשיעורא אעפ"כ אסור לאקדומי' כולי האי דשרגא בטיהרא מאי מהני. ועיין בהג"ה מרדכי. אלא מפני שאסור להדליק בשבת אחר השקיעה מקדים קצת וימשוך הדלקה עד שתכלה רגלי דתרמודאי וממילא נשמע אם כבתה אין זקוק לה. ולא כפי' ה"א של מקשן דלשיטת רבה יקדים כל השיעור קודם השקיעה דעיקר הפרסום הוא משקיעה עד שתכלה רגל מן השוק אלא יקדים קצת דאז ידלוק עד שתכלה וכו'.
משא"כ לרב יוסף דס"ל משתשקע החמה עד שהכסיף העליון יום א"כ מה שנאמר מצותה משתשקע וכו' הוא לעכב וחביבה מצוה בשעתה ובשבת מדליקין אחר השקיעה ואליבי' צריך למימר כתירוצא קמא דהש"ס ואי אפשר לאוקמי' אליבי' כתירוצא בתרא ואי נמי לשיעורא דא"כ עדיין לא פלטית מקושיית הרשב"א דכיון דאי אפשר לצמצם ומשוך נהורא אחר זמן השיעור שתכלה רגל דתרמודאי ויבא לידי הטיי' אם ישתמש לאורה אחר זמן שיעור הדלקה.
והיינו טעמא דהרי"ף דמפרש הא דאמר ואי נמי לשיעורא אם רצה להשתמש לאורה הרשות בידו דהרי"ף פוסק כרבה ואזיל לשיטתי' דלקמן סוף פרק במה מדליקין פסק כוותיה גבי פלוגתת רבה ורב יוסף בשיעור בין השמשות ז"ל: וכיון דלא איברר לן כמאן מינייהו פסק עבדינן לחומרא דאיסורא הוא וספק איסורא לחומרא ועד סוגיא בכולא תלמודא כל היכי דאיפליגו רבה ורב יוסף הלכה כרבה וכו' עכ"ל. ומוקי להאי תירוצא ואי נמי לשיעורא אליבא דרבה כאשר הארכנו בזה.
ואחר הדברים האלה תיוהא קא חזינא בדברי הר"ן דז"ל: אבל מדברי בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעה וכרב יוסף דאמר דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון יום עכ"ל. ולפי מ"ש מוכרח דהרי"ף פוסק כרבה ולא כרב יוסף.
ובלא"ה לא ציית לכללא דכייל הש"ס בכל מקום דפליגי רבה ורב יוסף הלכה כרבה ואף שיש מקום לחלק כמו שכתב הריא"ז בשם רבי יונה דז"ל: הא דקיימא לן הלכה כרבה היינו היכא דפליגי בסברת דנפשייהו משום דאמרינן בהוריות רב יוסף סיני ורבה עוקר הרים אבל הכא מפי שמועה מחולקין ותרוייהו אמרי מפי ר' יהודא וכו' עכ"ל. מ"מ לשיטת הרי"ף אי אפשר לחלק בהכי דהרי"ף בעצמו פסק כרבה בפלוגתא זו דבין השמשות כאשר העתקתי לעיל לשון הרי"ף.
בגמרא שם: אמר רבי ירמיה מאי טעמא דרב קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה. אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה ולא קיבלה כי אתא רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן וקיבלה. ופירש"י: בד"ה ולא קבלה, שלא חשבו לסמוך על דבריו עכ"ל.
קצת קשה הא בדין הוא שיקבל דבריו דר' ירמי' הוא נותן טעם כעיקר בדברי רב דס"ל שמדליקין בין בחול בין בשבת ושבטי דכדכדא קא חזינא הכא, דאלת"ה מאיזה טעם מתיר רב להדליק בשמנים האלו בין בחול ובין בשבת.
וי"ל דהכי פירושו דהנה בשמעתין אי' ז"ל: אמר רב מתנא ואמרי לה אמר ר' זירא אמר רב וכו' והבנייהו בין הני תרי לישנא הוא זה דאי אתמר משמיה דרב הכי הילכתא דהלכה כרב לגביה רב הונא ורב חסדא, משא"כ אי אתמר משמי' דרב מתנא לא ברירא לן הילכתא כמאן ואפשר דהלכה כרב הונא לגבי רב מתנא ור' ירמי' שאמר מ"ט דרב וכו' משמע שהוא הכריע דהאמת הוא שר' זירא אמר משמיה דרב ולהוכות דהלכתא כוותיה ולכך לא קיבל אביי את דבריו שלא הי' חושבו לסמוך על דבריו כהכרעתו שר' זירא אמר משמיה דרב וכשאמרוה קמיה משמיה דר' יוחנן פירש שאמרו משמיה דר' יוחנן שר' זירא אמר משמיה דרב סמך עליו וקבלה להלכה דהלכתא כרב כמו שכתבו תוס' בד"ה מותר להשתמש לאורה וכו'.
אך קשה הא דאמר בסמוך אי זכאי גמירתיה לשמעתיה מעיקרא ופריך והא גמרא נפקא מיני' לגירסא דינקותא, מאי מקשה הא נפקא מיני' טובא שאילו היה לו ידיעה מתחילה הי' נתברר לו דהלכתא כרב שמדליקין בין בשבת בין בחול ואסור להשתמש לאורה, והשתא דלא גמיר משמיה דרב עד השתא י"ל מתחילה עשה כרב הונא והתיר להשתמש לאורה ועכשיו שנודע לו בידעת התו'מא שאתמר משמיה דרב אגלאי מילתא למפרע שעשה שלא כדין וע"ז הי' מצער ואמר אי זכאי וכו'.
וי"ל דרש"י מיישב בצחות לשונו בד"ה אי זכאי אילו הייתי זוכה ללומדה הייתי גורסה כששמעתיה ראשון עכ"ל משמע שלא היה מצער אלא על הלימוד ולא על המעשה עשייתו היה כדין אף שלא היה בגירסא משמ' דרב אלא משמיה דרב מתנא מ"מ הי' פסק הכי ולא הי' שום נפקא מיני' לדינא וק"ל.
ועוד יש לומר היינו טעמא דלא קיבלה דיש לדקדק עוד בשמעתין דפריך ורמינהו וכו' דהוי ליה להקדים ולהקשות לעיל מיני' אדברי ר' ירמיהו גופי' שאמר מ"ט דרב וכו' ולמה שוהה לבא עד אחר הקבלה שקיבל אביי דבריו.
אלא הכי פירושו דכד נחתינן לעומק הלכה לכאורה תיוהא קא חזינא הכי דלפי משמעות הברייתא שמקשה מיני' ז"ל: משתשקע החמה וכו' פירושו דוקא משתשקע החמה א"כ איך יוכל להדליק בשבת.
ועוד קשה למ"ד כבתה זקוק לה הא שבת יוכיח דאי אפשר לחזור ולהדליק.
וצ"ל דבאמת אמרו מצותה משתשקע החמה כוונתו למצוה ולא לעכב ולא ילפינן אפשר משאי אפשר ובשבת מקדימין. וכן הוא מפורש בדברי הר"ן דז"ל: מצותה משתשקע החמה. לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם זמן זה דשבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקיעת החמה לרבה דאמר בשלהי פרקין (דף ל"ד ע"ב) דמשתשקע החמה הוי בין השמשות אלא עיקר מצותה קאמר ואם רצה להקדים מקדים עכ"ל.
לפ"ז יש להקשות מנ"ל לר' ירמיהו להוכיח מדשרי רב להדליק בשמנים אלו בשבת ולא חייש לשמא יטה דס"ל לרב אסור להשתמש לאורה לעולם אימא לך דרב סבר מותר להשתמש לאורה ובשבת מקדימין ומדליקין קודם שקיעת החמה ונותנים בו בצמצום כשיעור דהא אפשר לצמצם כדעת הרשב"א כמ"ש לעיל . ומזה הטעם י"ל נמי דרב ס"ל כבתה זקוק והא דאמר מדליקין בחול טעמי' דלא חייש לשמא יפשע ואי כבתה הדר מדליק ליה ובשבת נמי אי כבתה אפשר להדליק כיון שהוא קודם שקיעת החמה.
אלא ודאי באמת מש"ה כשאמרוה משמיה דרבי ירמיהו לא קיבלה די"ל רב סובר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והא דמתיר להדליק בשמנים האלו היינו טעמא דס"ל הא דאתמר בברייתא מצותה משתשקע החמה הוא רק למצוה ולא לעיכובא ובשבת שאי אפשר משתשקע החמה מדליקין קודם שקיעת החמה ואינו בא לידי הטיי' ומ"ה לא הי' מקשה ורמינהו אר' ירמיהו באמת מזה הטעם לא קיבלה אבל כיון שאמרוה משמיה דר' יוחנן וקבלוהו ע"ז מקשה ורמינהו וכו' מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק וא"כ איך עושין בשבת דאז אי אפשר לחזור ולהדליק אלא ודאי אין דנין אפשר משאי אפשר ובשבת מדליקין קודם שקיעת החמה ופירוש הברייתא מצותה משתשקע החמה רק למצוה ולא לעכב והדרינא לקושייתא דלמא רב ס"ל כבתה זקוק לה ובחול מדליקין דלא חיישינן לשמא יפשע ואם כבתה הדר מדליק לה ומהאי טעמא נמי מדליקין בשמנים האילו בשבת דבשבת זריזין מקדימין קודם שקיעת החמה בכדי שיוכל להדליק כשיעור קודם שקיעת החמה ואז אם כבתה הדר מדליק לה וגם מותר להשתמש לאורה דאז אין בו משום יטה.
ומשני לא דאי לא אדליק מדליק פירוש דברייתא דוקא קתני ולעכב כמו שכתבו תוס' אבל מכאן ואילך עבר הזמן וא"כ כיון שיש שיעור למטה יש שיעור נמי למעלה וזמן הדלקה הוא דוקא משקיעת החמה ואילך ולא מקדימין משקיעת החמה ולא מאחרין משתכלה. והתרצן ס"ל כרב יוסף שאומר משתקשע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום וא"כ אף בשבת יוכל להדליק לאחר השקיעה כמו שכתוב מפורש הר"ן לשיטת רב יוסף דז"ל: אבל מדברי בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעה וכרב יוסף דאמר דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום עכ"ל. ולכך סובר הברייתא דקתני משתשקע החמה הוא דוקא ואעפ"כ מותר להדליק בשבת דעדיין יום הוא וא"כ מוכח דאסור להשתמש לאורה דלא יבא לידי הטיי' דבשבת אע"פ שהדליק בהיתר מ"מ שיעור הדלקה שקבעו חכמים נכנס בתוך הגבול של שבת ויבא לידי הטיי'. וגם מוכח דכבתה אין זקוק לה דאל"כ היאך מקיים המצוה כתיקנה אם כבתה בשבת דאין יכול לחזור ולהדליק ור' יוסף ס"ל לקמן (דף ך"ב ע"א) דאסור להשתמש לאורה דז"ל אלא אמר רב יוסף אבוהן דכולהו דם וכן כתבו תוס' בד"ה מותר להשתמש לאורה וכו' דס"ל לרב יוסף אסור להשתמש לאורה והכל הולך אל קוטב אחד משום דס"ל משתשקע החמה עד שהכסיף העליון יום א"כ זמן הדלקה דוקא אחר השקיעה אליבי' ונכנס לתוך תחום של שבת ויבא לידי הטייה, לכך מוכרחין למימר אליב' דרב יוסף מסכים לדעת מ"ד דס"ל אסור להשתמש לאורה.
וי"ל דרבה ורב יוסף דפליגי בשיעור בין השמשות פליגי בפרושא דהברייתא רבה ס"ל כסברת מקשן דמצותה משתשקע החמה וכו' לאו דקא ואי כבתה הדר מדליק ורב יוסף ס"ל כסברת התרצן משתשקע החמה דוקא ואי לא אדליק מדליק ובאלו אמרו מקדימין ולא מאחרין.
והא דמשני הש"ס ואי נמי לשיעורא הכי פירושו לעולם אימא לך דהברייתא אתי' כרבה דס"ל משתשקע החמה הוא בין השמשות ואסור להדליק בשבת משתשקע החמה וצריך לאקדומי והא דקשיא לך א"כ משמע מכאן מותר להשתמש לאורה ואם כבתה זקוק לה כאשר הארכנו לעיל ע"ז משני לשיעורא שנותן לתוכו שיעור מצומצם דעיין מה שכתבתי לעיל בשם הרשב"א שלמד סניגורין לדברי הרי"ף שמתיר להשתמש לאורה אחר שדלק כשיעור מצותו שיש לחוש שיבא לידי הטיי' אם מדליק בשמנים שאסור חכמים וכו' ומסיים שם הרשב"א בדבריו ז"ל: קושיא זו אינו כלום שהרי לא הצריכו להוסיף בשמן שיהא הולך ודולק כל הלילה אלא כדי שיעורא עכ"ל. והנה ע"ז יש פתחון פה וכי בטורטני יכניס דהלא יש לחוש פן יוסיף שלא במתכוין דאי אפשר לצמצם. אמנם אליבא דרבה לא קשה מידי דלשיטת רבה צריך להדליק בשבת קודם שקיעת החמה וא"כ אף שאי אפשר לצמצם אעפ"כ לא ימשוך יותר משיעור תכלה רגל מן השוק. ובמילת 'לשיעורא' כולל שני דברים חדא דצריך לדלוק כשיעור שתכלה רגל מן השוק ולא פחות, וגם אל יוסיף על שיעור זה אם מדליק בשמנים הללו. ואם נפשך לומר הא אי אפשר לצמצם כבר מלתי אמורה דאליבא דרבה בלא"ה צריך להדליק קודם שקיעה א"כ אינו עובר באיסור בל תוסיף לפ"ז אסור להשתמש לאורה כל זמן שיעור הדלקה ולא יבא לידי הטייה דעד שתכלה רגל מן השוק אסור להשתמש לאורה וגם אם כבתה אין זקוק לה דכיון דצריך להדלוק משקיעת עד שתכלה רגל מן השוק דאז הוא שבת ואם כבתה אין יכול לחזור ולהדליק מזה מוכח אם כבתה אין זקוק לה דא"כ לא יוכל לקיים המצוה כתיקונה בשבת.
ולזה כיון רש"י בד"ה לשיעורא דז"ל: שיהא בה שמן כשיעור הזה ומיהו אם כבתה אין זקוק לה עכ"ל, פירוש אע"פ שמה דאתמר בברייתא מצותו וכו' פירושו שיהא בהשמן כשיעור הזה ולא נאמר לעיכוב ומותר להדליק קודם זמן זה אעפ"כ אם כבתה אין זקוק לה שלא תאמר כיון שמותר להדליק קודם שקיעה יקדים כדי שידלוק כל השיעור קודם שקיעת החמה וא"כ כבתה הדר מדליק זה אינו דאף שנאמר לשיעורא אעפ"כ אסור לאקדומי' כולי האי דשרגא בטיהרא מאי מהני. ועיין בהג"ה מרדכי. אלא מפני שאסור להדליק בשבת אחר השקיעה מקדים קצת וימשוך הדלקה עד שתכלה רגלי דתרמודאי וממילא נשמע אם כבתה אין זקוק לה. ולא כפי' ה"א של מקשן דלשיטת רבה יקדים כל השיעור קודם השקיעה דעיקר הפרסום הוא משקיעה עד שתכלה רגל מן השוק אלא יקדים קצת דאז ידלוק עד שתכלה וכו'.
משא"כ לרב יוסף דס"ל משתשקע החמה עד שהכסיף העליון יום א"כ מה שנאמר מצותה משתשקע וכו' הוא לעכב וחביבה מצוה בשעתה ובשבת מדליקין אחר השקיעה ואליבי' צריך למימר כתירוצא קמא דהש"ס ואי אפשר לאוקמי' אליבי' כתירוצא בתרא ואי נמי לשיעורא דא"כ עדיין לא פלטית מקושיית הרשב"א דכיון דאי אפשר לצמצם ומשוך נהורא אחר זמן השיעור שתכלה רגל דתרמודאי ויבא לידי הטיי' אם ישתמש לאורה אחר זמן שיעור הדלקה.
והיינו טעמא דהרי"ף דמפרש הא דאמר ואי נמי לשיעורא אם רצה להשתמש לאורה הרשות בידו דהרי"ף פוסק כרבה ואזיל לשיטתי' דלקמן סוף פרק במה מדליקין פסק כוותיה גבי פלוגתת רבה ורב יוסף בשיעור בין השמשות ז"ל: וכיון דלא איברר לן כמאן מינייהו פסק עבדינן לחומרא דאיסורא הוא וספק איסורא לחומרא ועד סוגיא בכולא תלמודא כל היכי דאיפליגו רבה ורב יוסף הלכה כרבה וכו' עכ"ל. ומוקי להאי תירוצא ואי נמי לשיעורא אליבא דרבה כאשר הארכנו בזה.
ואחר הדברים האלה תיוהא קא חזינא בדברי הר"ן דז"ל: אבל מדברי בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעה וכרב יוסף דאמר דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון יום עכ"ל. ולפי מ"ש מוכרח דהרי"ף פוסק כרבה ולא כרב יוסף.
ובלא"ה לא ציית לכללא דכייל הש"ס בכל מקום דפליגי רבה ורב יוסף הלכה כרבה ואף שיש מקום לחלק כמו שכתב הריא"ז בשם רבי יונה דז"ל: הא דקיימא לן הלכה כרבה היינו היכא דפליגי בסברת דנפשייהו משום דאמרינן בהוריות רב יוסף סיני ורבה עוקר הרים אבל הכא מפי שמועה מחולקין ותרוייהו אמרי מפי ר' יהודא וכו' עכ"ל. מ"מ לשיטת הרי"ף אי אפשר לחלק בהכי דהרי"ף בעצמו פסק כרבה בפלוגתא זו דבין השמשות כאשר העתקתי לעיל לשון הרי"ף.
