גודל החשיבות של הדפסת והוצאת ספרים ממחברים קדמונים
מאמר בענין הדפסת ספרים מאדמו"ר הזקן קודש הקודש מסדיגוראזיע"א
שאמר בעת שביקשו ממנו בער"ה תרכ"ד הסכמה על ספר תפארת ישראל מהרב הקדוש ר' ישראל חריף מסטאניב
פתח ואמר כמדומה לי שכל הערב ר"ה אינו כדאי אילו חלילה על ידי יתעכב תקוות המחבר ז"ל אפילו רגע אחד. איך לא יבינו כי זה הענין גדול יותר מענין תכריכין , כי תכריכין אינם רק לבוש הגוף, וזה נקרא נותן חיות בנפש, כאמרם שפתותיו דובבות בקבר, וא"כ נקרא מזון הנפש ע"ד ותורתך בתוך מעי, וזה בודקין לכסות ואין בודקין למזונות, ר"ל למזון לנפש אין צריך שום בדיקה ותיכף חל חובת המזון על כל איש ישראלי. הקב"ה הבטיח ליהושע הכהן הגדול "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" [זכריה ג] ופירש רש"י שרפים ומלאכי השרת שאין להם ישיבה. וצריך להבין מהי ההבטחה אשר הבטיחו, הלא נודע כי גדלה מעלת הצדיקים מעלת המלאכים. ונ"ל לפרש שעומדים הם נשמות הצדיקים לאחר הסתלקותן מהגוף, כאמרם על הפסוק "במתים חפשי" [תהלים פח'] כיון שמת, נעשה חפשי מן התורה ומן המצוות, [שבת ל ע"א] ולפ"ז עולם התיקון הוא בעולם הזה ולא בעוה"ב ולכך נקראין עומדים, וזהו ההבטחה שהבטיחו שגם בעולם הנשמות אחרי הסתלקותו יהיה מהלך דהיינו לסגל תורה ומצוות חדשים. והענין הוא דהנה מאמר הגמרא שפתותיו דובבות בקבר אין לזה שום הבנה לעשות מקום הועד של תורה בקבר, ואם אמנם שזה דרך מליצה, הלא היה להם לבעלי הש"ס לומר המליצה שפתותיו מדובבות בגן עדן בין המלאכים בין הנשמות בפמליא של מעלה, רק האמת הוא כי פשט הגמרא לא כפי הבנת העולם שהחי מזכה להנפטר שיהיו שפתותיו מדובבות בקבר, כי למשל ראובן שלומד חידושי תורה בחיים חיותו, בודאי לפי הדחילו ורחימו דיליה והנשמה שלו, ככה יתעלה אור תורתו ויתוקן נשמתו, כמו"כ ראובן שלומד חידושי תורת שמעון הנפטר לפי הדחילו והרחימו של ראובן ככה יתעלה אור תורת שמעון הנפטר ויתוקן נפשו. רק עדיין קשה במה יתעלה שמעון לאחר הסתלקותו שיהא ביד ראובן לתקנו ולהעלותו אשר לא זכה לזה בחיים חיותו. אך הפירוש הוא כי בבוא הנפטר לזאת המדרגה לרדת לעולם העשיה המכונה בשם קבר לשמוע ההלכה, אז בזה יזכה שיהיה ביד ראובן החי לתקנו ולהעלותו שיהיה מסגל תורה ומצוות חדשים, פירוש הדבר כמו שהצדיק יושב ומתעדן בתענוגי הגן עדן אר כל תענוגי העוה"ז כאין וכאפס נגד רגע ותענוג בגן עדן, ובהזדכך הנפש בעליית המדרגה שבוער בקרבו אהבת תשוקת התורה אשר בהרגשת נפשו שחידושי תורתו נאמרים בעולם השפל, אזי מפקיר הוא כל תענוגי הגן עדן בשביל אהבת התורה הבוערת בקרבו וא"כ לפי נקודת רוב האהבה והתשוקה אר מחמתה מוריד את עצמו לעולם השפל ומפקיר כל תענוגי הגן עדן, ככה יחשב להיות מהלך, כל הלכה אשר מחמתה ירד יחשב לו לקיום גמור הלכות ציצית כמו שקיים ציצית בפועל וכן תפילין, תרומות ומעשרות, ולפי זה יוכל להיות שנשמה בלא גוף תשב בגן עדן ותקיים כל תרי"ג מצוות כסדרן.
אנו רואים שכמה כתבי קודש טמונים וגנוזים כמה שנים ויותר ואחר נולד רצון פתאומי להעלותם בדפוס, כי באמת יכול הצדיק להתעכב ולהתאחר לבוא לזאת המדריגה שיבער בקרבו אש אהבת תשוקת התורה להפקיר נגדה כל תענוגי הגן עדן. ועתה בינו נא אחרי שהצדיק עומד ומצפה רבות בשנים לבוא לזאת המדרגה ובואו לזאת המדרגה נותנים אותו בין המהלכים, ר"ל שאר העומדים בזו המדרגה, והנה חידושי תורתו טמונים וגנוזים הם ואין הוגה בהם ומי יכול לעזרו, רק בעזר מעשה התחתונים זה בנפש וזה בגוף וזה במאודו, וא"כ מי שיש לו חלק בשלוש אלה מי יכול להעריך גודל התענוג והקורת רוח שעושה בזה לנפש הצדיק אשר על זה עומד ומצפה הוא רבות בשנים , עכ"ל. (הובא בשער הספר שרשי השמות ח"א מהדורא חדשה).
שאמר בעת שביקשו ממנו בער"ה תרכ"ד הסכמה על ספר תפארת ישראל מהרב הקדוש ר' ישראל חריף מסטאניב
פתח ואמר כמדומה לי שכל הערב ר"ה אינו כדאי אילו חלילה על ידי יתעכב תקוות המחבר ז"ל אפילו רגע אחד. איך לא יבינו כי זה הענין גדול יותר מענין תכריכין , כי תכריכין אינם רק לבוש הגוף, וזה נקרא נותן חיות בנפש, כאמרם שפתותיו דובבות בקבר, וא"כ נקרא מזון הנפש ע"ד ותורתך בתוך מעי, וזה בודקין לכסות ואין בודקין למזונות, ר"ל למזון לנפש אין צריך שום בדיקה ותיכף חל חובת המזון על כל איש ישראלי. הקב"ה הבטיח ליהושע הכהן הגדול "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" [זכריה ג] ופירש רש"י שרפים ומלאכי השרת שאין להם ישיבה. וצריך להבין מהי ההבטחה אשר הבטיחו, הלא נודע כי גדלה מעלת הצדיקים מעלת המלאכים. ונ"ל לפרש שעומדים הם נשמות הצדיקים לאחר הסתלקותן מהגוף, כאמרם על הפסוק "במתים חפשי" [תהלים פח'] כיון שמת, נעשה חפשי מן התורה ומן המצוות, [שבת ל ע"א] ולפ"ז עולם התיקון הוא בעולם הזה ולא בעוה"ב ולכך נקראין עומדים, וזהו ההבטחה שהבטיחו שגם בעולם הנשמות אחרי הסתלקותו יהיה מהלך דהיינו לסגל תורה ומצוות חדשים. והענין הוא דהנה מאמר הגמרא שפתותיו דובבות בקבר אין לזה שום הבנה לעשות מקום הועד של תורה בקבר, ואם אמנם שזה דרך מליצה, הלא היה להם לבעלי הש"ס לומר המליצה שפתותיו מדובבות בגן עדן בין המלאכים בין הנשמות בפמליא של מעלה, רק האמת הוא כי פשט הגמרא לא כפי הבנת העולם שהחי מזכה להנפטר שיהיו שפתותיו מדובבות בקבר, כי למשל ראובן שלומד חידושי תורה בחיים חיותו, בודאי לפי הדחילו ורחימו דיליה והנשמה שלו, ככה יתעלה אור תורתו ויתוקן נשמתו, כמו"כ ראובן שלומד חידושי תורת שמעון הנפטר לפי הדחילו והרחימו של ראובן ככה יתעלה אור תורת שמעון הנפטר ויתוקן נפשו. רק עדיין קשה במה יתעלה שמעון לאחר הסתלקותו שיהא ביד ראובן לתקנו ולהעלותו אשר לא זכה לזה בחיים חיותו. אך הפירוש הוא כי בבוא הנפטר לזאת המדרגה לרדת לעולם העשיה המכונה בשם קבר לשמוע ההלכה, אז בזה יזכה שיהיה ביד ראובן החי לתקנו ולהעלותו שיהיה מסגל תורה ומצוות חדשים, פירוש הדבר כמו שהצדיק יושב ומתעדן בתענוגי הגן עדן אר כל תענוגי העוה"ז כאין וכאפס נגד רגע ותענוג בגן עדן, ובהזדכך הנפש בעליית המדרגה שבוער בקרבו אהבת תשוקת התורה אשר בהרגשת נפשו שחידושי תורתו נאמרים בעולם השפל, אזי מפקיר הוא כל תענוגי הגן עדן בשביל אהבת התורה הבוערת בקרבו וא"כ לפי נקודת רוב האהבה והתשוקה אר מחמתה מוריד את עצמו לעולם השפל ומפקיר כל תענוגי הגן עדן, ככה יחשב להיות מהלך, כל הלכה אשר מחמתה ירד יחשב לו לקיום גמור הלכות ציצית כמו שקיים ציצית בפועל וכן תפילין, תרומות ומעשרות, ולפי זה יוכל להיות שנשמה בלא גוף תשב בגן עדן ותקיים כל תרי"ג מצוות כסדרן.
אנו רואים שכמה כתבי קודש טמונים וגנוזים כמה שנים ויותר ואחר נולד רצון פתאומי להעלותם בדפוס, כי באמת יכול הצדיק להתעכב ולהתאחר לבוא לזאת המדריגה שיבער בקרבו אש אהבת תשוקת התורה להפקיר נגדה כל תענוגי הגן עדן. ועתה בינו נא אחרי שהצדיק עומד ומצפה רבות בשנים לבוא לזאת המדרגה ובואו לזאת המדרגה נותנים אותו בין המהלכים, ר"ל שאר העומדים בזו המדרגה, והנה חידושי תורתו טמונים וגנוזים הם ואין הוגה בהם ומי יכול לעזרו, רק בעזר מעשה התחתונים זה בנפש וזה בגוף וזה במאודו, וא"כ מי שיש לו חלק בשלוש אלה מי יכול להעריך גודל התענוג והקורת רוח שעושה בזה לנפש הצדיק אשר על זה עומד ומצפה הוא רבות בשנים , עכ"ל. (הובא בשער הספר שרשי השמות ח"א מהדורא חדשה).
