בתי נפש - הג"ר שלמה הכהן אב"ד צילץ זצ"ל
171 - 179
171
בס"ד
ספר בתי הנפש – בית מועד
חדר א: דרוש לחג המצות, בו יחוג בדיצות, ויעלה ירושלים על ראש שמחתו, בעת סידור פסח כהלכתו, ואז כאשר נסדר אותו, כן נזכה לעשותו.
במדרש (?): בשביל ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים, בזכות שהיו גדורין מעריות, ובזכות שלא היה בהם לשון הרע, ובזכות שלא שינו את לשונם כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש, ובזכות שלא שינו את שמם כו' עכ"ל.
לא במקום אחד ולא בשתי מקומות מצינו אשר אנו אומרים תמיד זכר ליציאת מצרים, הלא הוא לחקות בלבינו אמונת השגחת ית' ולהכיר יכולתו ית' בדרך פלא אשר הפליא לעשות עמנו אז בצאת ישראל ממצרים, וזאת נחמתינו בעניינו בגלות המר הזה אשר זה ימים כבירים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא נפלה הודינו, שמם בית מקדשינו ותפארתינו, ומאז רבו התלאות, במכות נפלאות, בחושך ואפילה נידחים, ולארץ אחרת נשלכים, ובכל זאת אם יתמהמה חכה לו כי עוד יעשה עמנו נפלאות כאשר עשה בראשונה, להשיבנו אל קדמותינו.
אך העיקר כמאמר דניאל איש חמודות בסופו (דניאל ט, כד) שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשיך לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עולמים וגו', והיינו ע"י התשובה אז יכלא הפשע והחטאת, וממילא יבוא צדק עולמים, ומטעם זה מצינו כמה רמזים בעניני פסח הרמוזים על האדם לבער היצה"ר דהוא השאור שבעיסה וכאשר האריכו מזה כל ספרי מוסר ועיין בע"א? בזה דכל עניני פסח מורים על תשובה ע"ש, והיינו באשר דאי' בגמ' (ר"ה י"א ע"א) בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול, וא"כ מש"ה בחודש הלזה נצטוו לדורות לעשות עניני תשובה ובזה יזכו לעלות לציון ברינה, כי העיקר תלוי בתשובה וכדאי' בסנהדרין פ' חלק (צ"ז ע"ב) כל הקיצין (תלוי) [כלו] ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ע"ש, ואי' נמי התם זכה אחישנה ולא זכה בעתו, והנה יותר טוב שיהי' זכה, כי באם לא זכה ח"ו, אז יהיה אחד בעיר ושניים ממשפחה כדאי' התם בפ' חלק, ופי' הע"י שם דיברור הצדיקים אעפ"י שאין כולם חוזרים ע"ש (כ"ה ברש"י שם, וזה כוונתו בע"י, לידיעה בעלמא: כמ"פ נמצא כן בספרים שבאגדות כתבו ופי' הע"י, שהוא באמת ברש"י או בתוס', כי בזה היו רגילים לעיין), וא"כ וודאי יותר טוב שיהי' זכה ואז כולם יזכו לראות בנחמות ציון וירושלים, והנה הארכתי קצת בזה, כי בארתי עפ"י דברים האלה מקרא קודש (שמות י"ב מ"ב) ליל שימורים הוא לד' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לד' שמורים לכל בני ישראל לדורתם, ויש לדקדק מאי לכל בני ישראל, הוי סגי באומרו לבני ישראל, גם מאי לדורותם, מהיכא תיתי שלא יהי' לדורות, וביותר קושי' הבנה במה שאמר הוא הלילה הזה, ופי' רש"י ידוע (הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך), אבל קשה מאי נ"מ בזה אם הבטיח בלילה ההוא או בלילה אחרת, גם הוא למותר, דמה"ת שי"ת ב"ה לא יקיים חלילה הבטחתו שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בלילה הזה יהי' הגאולה.
172
אבל לדברינו הנ"ל י"ל דהתורה מרמז מיד בגאולת מצרים גאולה העתידה, והיינו בהקדים הקדמה אחת מה דאי' בפ' חלק על פסוק (חבקוק ב, ג) אם יתמהמה חכה לו, ואמרינן שם וז"ל שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה, ת"ל (ישעיהו ל, יח) לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמיכם, וכי מאחר שאנו מחכין והוא מחכה מי מעכב, מדת הדין מעכב עכ"ל עי"ש, מכלל דבריהם שמענו כמו שאנו מחכין כך הקב"ה מחכה ורוצה להביא הגאולה אך מדת הדין מעכב והיינו כנ"ל שעיקר תלוי בתשובה לכלא הפשע ולהתם חטאת, ואז יהי' לכולם חלק בירושלים כנ"ל. וזה ידוע הגלות נקרא לילה כדכתיב בישעי' שומר מה מליל, ופי' מהרש"א שם בפ' חלק, [שה' שומר] מה מגלות יהי' הדומה ללילה ע"ש ועפ"י רש"י בישעי'. והנה מלת לדורותם הוא דור תם כדדרשי רז"ל במקום אחר על מלת לדורותם [לדור תם] תם מגזל, תם מעריות כו' (עי' ילקוט שמעוני ?? הובא במג"א או"ח סי' כ' סק"ב).
ובזה יבואר היטב מקרא קודש הנ"ל, ליל שמורים לד' להוציאם מארץ מצרים, ר"ל כאשר הי' ליל שמורים לד' היינו כפי' רש"י שד' ב"ה היה מצפה לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים ע"ש, הוא הלילה הזה לד' שמורים, ר"ל כמו כן גם הלילה הזה, הוא הגלות המר הזה דמכונה בשם לילה כנ"ל ג"כ שמורים לד', היינו ר"ל שד' ב"ה מצפה גם בגלות הזה מתי יקיים הבטחתו ע"י נביאים להוציאנו מגלות הזה וכנ"ל לכן ד' יחכה לחננכם וגו', אך א"ת אם ד' מחכה מי מעכב, לזה אמר לכל בני ישראל, לכל דייקא, ר"ל הוא חפץ להטיב עם כל ישראל וכולם יזכו לעלות לציון ברינה, ולא אחד מעיר ושניים ממשפחה כנ"ל, דהא אם יהי' שלא בעתו לא יברור רק הצדיקים כנ"ל, אבל רב חסדו ית' להטיב לכל ישראל, שכולם יזכו לזה, וזה לא יכול להיות רק לדורותם, ר"ל מתי שיהי' דור תם תמים במעשיו ויהי' דור זכאי דור טהור ואז יהי' הגאולה לכל בני ישראל לכולם יחד והבן.
ובזה אפשר לומר שזהו נמי הרמז במקראי קודש הנאמרים בענין הפסח (שם מ"ג מ"ד) זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו, וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו, דהנה כבר נזכר לעיל דברי רז"ל זכה אחישנה לא זכה בעתו, ואם ידלג על ההרים ויקפץ על הגבעות שיהי' הגאולה קודם זמנו (עיין במדרש בשיר המקודש על פסוק מדלג על ההרים וגו') אז צריך להיות זכה דווקא, וכבר נודע פסח הוא לשון דילוג כאומרו ופסח על הפתח כפי' רש"י שם, וכן הוא אומר כי פסח על בתי וגו', וא"כ זהו אומרו זאת חקת הפסח, ר"ל זאת הוא חק קבוע לפסח, ר"ל מתי שיהי' בדילוג קודם זמנו כנ"ל, והיינו כל בן נכר לא יאכל בו, ר"ל כל בן נכר כפי' רש"י שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ר"ל מי שלא זכה לא יאכל בו, לא יהיה לו חלק בו, אך וכל עבד איש מקנת כסף, ר"ל וכל עבד כי בזמן הגלות אנו קרואים עבדים ולא בנים (עיין כמה פעמים במפורשים מזה) איש מקנת כסף ר"ל למי שיהי' קנין כסף היינו מצות ומע"ט דהם מכונה בשם כסף כדדרשי רז"ל שם בפ' חלק על פסוק (ישעי' נב, ג) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, לענינם שם, וגם ומלתה אותם, ר"ל עם הקניית מצות ומע"ט יהי' ג"כ סור מרע, וזהו ומלתה אותם דהיינו מערלת הלב כנודע, אז יאכל בו, והיינו כנ"ל שלא יהי' רק בא' מעיר ושניים ממשפחה שלא יברור רק הצדיקים, ולכן יותר טוב, כל עדת ישראל יעשו אותו, ר"ל שיהיה לכולם חלק בו כנ"ל ויהי' לכל בני ישראל כנ"ל והבן.
173
ר "ל שיהי' לכולם חלק בו? כנ"ל? ויהי' לכל בני ישראל כנ"ל? והבן
בעת זכירת יציאת מצרים וסיפור נסים ונפלאות ד' אז יעלה ירושלים על ראש שמחתו ויכיר וידע כי לא קצרה יד ד' מהושיע גם עתה מגלות המר הזה כי רב יכולתו ית', אך @@עי' היטיב@@ מדה"ד מעכב מחמת עונותינו כי רבו ומחמת זה יקיים ביעור חמץ המרומז על היצה"ר כנודע ולא ימצא שאור בבית אנושי וישוב בתשובה שלימה, וזהו העיקר, וכדאי' בזוהר חדש איכה וז"ל זכור בוראך בימי בחורתך עד שלא יב[א]ו ימי הרעה, זכור בוראך, הוי זכור כל אינין טבין ואתוון וניסין דעביד לך קב"ה ביומין קדמאין, בימי בחרותך, בזימנא דאיהו איתרעי בך מכל עמין דעלמא, עד שלא יבוא[ו] ימי הרעה, יומא דשלטין בך שאר עמא ????? ??? ?? כל יומא, והגיעו השנים אשר אין בהם חפץ,
שנים דגלותא דאזלין ישראל מטולטלין, עד אשר לא תחשך השמש, נהירו דקלסתר פני השכינה דהוי נהיר לה בכל יומא, ומההיא ניהור עלמא אתקיים, וישראל שראן על ארעא לרוחצו, כו' ביום שיזועו שומרי הבית אילן תלת ב"ד דהוי אולפי תורה בלשכת הגזית, ובטלו הטוחנות אלו כהנים ולווים וכולהו משמרת דהוי קיימי בירושלים, וחשכו האורות בארובת, אילן נביאים וצופים דהוי חמאן בנבואה וברוח הקודש, רק השתא סגרו דלתיים בשוק, דבני נשא צווחין ולית מאן דיתיב עלייהו, דהא כל תרעין ננעלו מן יומא דאחריב בי' מקדשא ובטלו עבודת בית אלה בפל קול הטחנה, קלא דשכינתא צווחת בכל יומא שובו בנים שובבים ולית מאן דמשגח בה עכ"ל הזוהר הנ"ל. מכלל דבריו שמענו דכל בר נש יהא מדכר דכיר כל ניסין וטבין דהוי ביומין קדמאין ועכשיו חסרנו כל אלה בעו"ה, וא"כ ממילא בעת סיפור ניסים ונפלאות של ה' ב"ה שעשה עמנו, כמו סיפור יצ"מ וכדומה, אז ממילא יתעורר לשוב על ד' ב"ה בכל לבבו בהעלותו על לבו כל הניסים מימים קדמונים ועכשיו בגלותא נעשו כאלמת? יונים?, ונעו ונדים, מוכים ומרטים וזהו אם לא אעלה על ירושלים אל ראש שמחתי, והיינו בעת השמחה כמו שבת וי"ט הלא כולם הם זכר ליצ"מ כנודע, ובזה ממילא זכור יזכור בירושלים אשר כאת רבו שערורי' בעו"ה בכל אופנים.
ואפתחה במשלפי, לסוחרים ישראלים שיירא היוצאים להביא ממרחק לחמם, מסחורות היקרים אשר מצוי הוא במדינה בים??, והנה נתיבות הדרך ההוא היה דרך המדבר, שהוצרכו לעבור דרך מדבריות רבות, עד הגיעם למחוז חפצם, והנה אלה האנשים לא ידעו דרך מדבריות ולא הורגלו בהם מתמול שלשום ובחשיכה יתהלכו בדרך אשר לא עבר בה איש עד בואם דרך מדבריות הנ"ל כמה פרסאות עד אשר לא ידעו עוד לפנות אנה ואנה, והיה כמתעתעים כאיש אשר הוא תועה בדרך, ונעלם מהם דרך הישוב להגיע אליו והנה ימים רבים חלפו ועברו אשר נעו ונדו דרך המדבר, ואין חזון נפרץ מת? יגיעו למחוז חפצם למקום הישוב, ויהי כי ארכו להם הימים במדבר מאין יושב הולכי שולל לא ידעו ויבינו באזהו יום הם עומדים בימות החול או ביום השבת. והנה ידוע דברי רז"ל במס' שבת ההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד
174
היום יום שביעי בקדושא והבדלתא – ועושה מלאכה כדי פרנסתי – ופי' רש"י ביום? השביעי עושה קידוש והבדלה כדי שלא ישכח שיש שבת בעולם – ומחמת זה זוכר, כי יש שבת יש בעולם ע"ש?
והנה זה שעושה מלאכה כדי פרנסתו היינו? מפני פיקוח נפש ומש"ה דייקא כדי פרנסתו, אבל לא יותר ומה"ט? אם יש לו לאכול אפי' לחם לבדו? יסתפק במועט ולא יעשה מלאכה (עיין ט"ז א"ח סי' שד"מ?) והנה השיירא הנ"ל? הי' יראים ושלימים וכוונתם תמיד לשם שמים, ובעבור כעת טעו מדרך השכל – והלכו שולל ולא כרעו? את? שבת הי' רוצים לעשות כדין וכדת למנות ששה ימים מיום שנתנו אל לבם שכחתם ולשמור יום אחד דהיינו יום שביעי לקדשו בקידוש ולמען לעשות על צד היותר טוב שלא יצטרכו לעשות מלאכה ביום השביעי לצורך פרנסתם, עלה במוסכם אצל השיירא הנ"ל מעט המזון אשר עדיין יש בכליהם מהצדה לדרך אשר לקחו מביתם, זאת מעט מזונות? תהא שמורה ומונחת? עד יום השביעי כדי לעשות על מעט לחם הנ"ל קידוש, וגם כדי שלא יצטרכו לחלל שבת באיזה מלאכה, והששה ימים בנתיים קבלו עליהם להסתפק בעשבים מרים ומלוחים הגדלים בדרכם, וכל הסתפקות במועט האפשר יעשו, ובחצר? ודשא ימלאו פיהם, וכל זה עשו רק כדי שישאיר מעט מזון שלהם על קידוש הנ"ל.
והנה כאשר נמנו וגמרו, ככה עשו, והי' אוכלים ושותים כל הששה ימים עשבים מרים ומים המאררים אשר במדבריות המה, והמזון אשר הי' להם בכליהם מביתם, השאירו ליום השביעי לקידוש כנ"ל? ויהי ביום השביעי והנה באו לקדשו במעט מזון אשר בכליהם ולשמוח ולנוח בו כיום השבת.
אמנם בעת שיתוועדו יחדיו לקדש השבת זלגו עיניהם דמעות והתעוררו בבכי גדול ונאקים ונאנחים מאד מאד, מחמת הרגשתם צרות רבות אשר סבבו אותם, בעת שרב לקדש השבת, באשר שמו על לבם מגודל הטרחה והיגיעה שהי' להם עד שהגיעו לקידוש הלזה, בראש שמו כל מר למתוק, באכילת עשבי מרים ומים המאררים אשר אוכלים ושותים כל הששה ימים כדי להשאיר להם מעט מזון לקידוש.
שנית: כל הטירחא והיגיעה כלא נחשב בעיניהם, אך אם עכ"פ היו ביום השביעי בעת שמחתם, כבר במקום הישוב לשמוח כראוי, אבל הלא עדיין תועים הם במדבר בארץ לא זרועה, והקידוש בשממון ישתו, וחמר? שכר? לשותא? ממילא ושמחה מה זה עושה, הלא נימס לבבם שב? עיפהם? בראותם כי תועים הם בדרך זה זמן כביר, גם ראון שכלה ואפס המזון שהי' (כפול מילת שהי' וטעות ברור הוא) להם צידה לדרך מביתם, ואין להם עוד להחיות את נפשם אם לא בעשבים רעים ומרים הגדילים בדרכם.
שלישית: שמו אל לבם הלוואי בכל התלאות הללו, עכ"פ הי' היום הזה שאנו מקדשין בו לכבוד שבת, בבירור יוםה שבת, היום יום השביעי מימות החול, אבל מי יודע אם לא כל טרחתם ויגיעתם לריק הי', הלא אפשר גם זה היום אשר אנו רוצים לשמוח בו לכבוד שבת הוא אחד משאר יומות החול.
והנה מחמת שלש אלה הדברים אשר שמו אל לבם בעת הקידוש נהפך אצלם השמחה לתוגה, ותחת השמחה: העלו אנחה, וישאו קולם ויבכו על המקרה אשר קרה להם בדרך, והנה ביניהם הי' פיקח אחד, אמר נחם אנחם אתכם, אם תשמעו לעצתי הנה לא נמוש מקול צעקותינו וזעקתינו, כל מה שיש בכחינו לצעוק בקול (מילה בלתי קריא), כל איש לא יחסר, ולא תחוס על עינך מאין הפוגות, כי פן ואולי יתהלכו איזה שיירא אחרת ג"כ.
175
איזה שיירא אחרת ג"כ במדבר הלזה, והם הלכו בדרך הישר ויודעים נתיבות המדבר, ואולי הם סמוכים לנו, ומתוך גודל צעקתינו, המה ישמעו קולינו, ויפנו וילכו אחרי הקולות, עד בואם אצלינו, וינהגו אותנו מדרך עקלתון למסילת ישרים ונכוחים, והנה עצתו אמונה נכנס באזניהם, וצעקו וזעקו בקול גדול עד שנשמע מרחוק קולם אצל שיירות אחרות העוברים שמה והביטו אחרי הקולות עד שבאו אצלם, והיה להם לעזר ולתמך להביאם אל דרך הישר ומשם הגיעו למחוז חפצם, וכאשר באו שמה יצאו וראו כי המדינה ההיא רחבת ידיים וקנו שם סחורות רבות יקרים ונכבדים מאד, אשר הרויחו בזה ממון רב והיה ראשיתם מצער ואחריתם השגו מאד, אשר בזה המותרת נשכח מהם העצבות העבר, והיו שקיטים ושאננים איש תחת גפנו ותחת תאנו בשפעת יפעת ממעל. (זהו המשל). (הנמשל) הסוחרים הם אנחנו בני ישראל אשר הנשמות באים להעה"ז לקנות מצוות ומע"ט אשר ירויחו בזה לעה"ב הרבה מאד כנודע, והנה בעו"ה מיום אשר נסוג אחור לבנו מדרכי ד' ב"ה, הנה תועים אנחנו בדרך המדבר הגדול הזה, והוא הגלות המר הזה כמ"ש הושע (ב) ואותי שכחה נאום ד' והולכתי' המדבר ופי' רש"י הגלות שדומה למדבר עי"ש. והנה זה ימים רבים אשר חלפו ועברו בעו"ה אשר אנחנו נעים ונדים במדבר הלזה, ואנו הולכים בתוהו לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו, ובלתי ידוע לנו מתי יום השבת, והוא קץ הפלאות, דהוא יום שכולו שבת כנודע, ובאמת אנו מחשבין כל שנה ושנה אמנם כל הקיצין כלו ואנחנו לא נושענו, ואין ידוע לנו מתי יום השבת וי"ט שלנו בבירור, כי יום נקם בלבו, ולבו לפומי לא גלי' כנודע, אבל הלא אנו עושין שבת בכל יום השביעי של ימות החול, וכן ימים טובים אנו עושין בט"ו בניסן פסח, ובששה בסיון שבועות, וכן בט"ו בתשרי סוכות, אמנם בעת שבא יום השבת ויו"ט לערוך שולחן ולעשות קידוש, אם נשים אל לבבינו אופן השמחת שבת וי"ט שלנו, אזז בוודאי לא יהיה השמחה כראוי, בראש כמה יגיעות יש לנו בעו"ה בגלות המר הזה להכין צרכי שבת וי"ט, כי השפע מתמעטת מאתנו כל היום הלוך וחסר, ובעו"ה כל היום קללתו מרובה משל חבירו, וקודם שבת וי"ט, רצוני לומר הימים שבנתיים, ממש כל איש ואיש נודד ללחם אי' בכפרים ועיירות להמציא לו תרופה, שיפרנס א"ע ולהשאיר לו מעט מה להכין צרכי שבת וי"ט, ע"כ שמחה מה זה עושה, בראותינו ביגיעתינו וטרחתינו לאכול תפל מבלי מלח ממש בכפרים ועיירות למען הפרנסה בעו"ה כנודע אצל רוב בעלי מו"מ, וממילא השמחה נהפך לתוגה, שנית בהעלות על לבנו באיזה מקום אנו עושין שבת הלזה, במקום מדבר ושממה, כל העמים שלוים ושקיטים, ואנחנו בעו"ה עניים ומרודים, וממילא יימר שכר לשותו, ובשממון אנו שותין מעט יין בשבת וי"ט בעו"ה, שלישית, אם היה עכ"פ י"ט בבירור כראוי ונכון, אבל בגלות המר הזה לא מיקרי י"ט כלל
176
אלא אבילות, כמאמר עמוס הנביא והפכתי חגיכם לאבל, וע"ז דרכי ציון אבילות
מבלי באי מועד, וא"כ על מה לנו לשמוח, אך העיקר לשוב לבבינו אל כפיים אל
אל בשמים ולצעוק אליו בבכי וקול המר, ואז אם הקול קול יעקב אין הידיים
ידי עשו, ר"ל אין א"ה שולטין בנו, אבל אם ח"ו אין הקול קול יעקב אז הידיים
ידי עשו כדאי' ברז"ל, וזהו קול המעכב בתוכינו, כי כל איש הולך אחר בצעו ואחר
שרירות לבו רק רע כל היום, ואין פונה ומשגיח, על עכבות משיח. ובזה
בארתי המסורה ב' ויחדלו, ויחדלו לבנות העיר (בראשית י"א ח') ויחדלו הקולות (שמות ט' ל"ג),
והיינו עפ"י דברינו הנ"ל דעיקר הוא הקול קול יעקב כנ"ל. ועוד אקדים מה דאי' בספרי
מוסר ע"פ בונה ירושלים ד', וקשה וכי זה זמן כביר הוצרך לבנות ירושלים, יבנה
ה"ל למימר. אמנם כתבו ד' ב"ה חנון ורחום הוא, וכל תשוקתו לטובת בניו, ובכל
רגע ורגע בונה ירושלים כדי לגאול את בניו, אך במעשינו ודרכינו המקולקלים
המה מחריבין ומהרסין אותו הבנין, וזהו בונה ירושלים ד' ר"ל כל רגע ורגע הוא בונה
ירושלים למען נדחי ישראל יכנס, אך אנו בעו"ה סותרים הבנין. וזהו דברי
המסורה הנ"ל ויחדלו לבנות העיר ר"ל בשמים ממעל חדלו לבנות העיר ירושלים
שלמעלה, ומפני מה חדלו, והלא כתיב בונה ירושלים ד', לזה אמר ויחדלו הקולות ר"ל
שחדלו למטה הקולות של תפלה ותורה ותשובה, ובזמן שאין הקול קול יעקב אז
עדיין הידיים ידי עשו כנ"ל, ומש"ה חדלו עדיין לבנות העיר למעלה והבן.
כלל הדבר אחינו ב"י בעת שמחת י"ט יעלה ירושלים על ראש שמחתינו ונעלה על לבבינו שמחה מה
זה עושה, בהרגשתינו שזה ימים רבים אשר אנחנו בעו"ה יושבים בשער הדאגי"ם, דאגנו על
פדות נפשינו ועל גאולתינו אשר נשכחה כמת מלב מעת אשר הושבנו במחשכי כמת עולם,
אין אומר ואין דברים בלי נשמע קול מבשר ישועה, אך פן ואולי ח"ו יאמר נא ישראל יבשה
עצמתינו ואבדה תקותינו בגלות המר הזה, חס מלהזכיר, אם יתמהמה חכה לו, כי עמוד
ברזל יש לנו להשען, כמאמר המשורר נתתי שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו, וכדאי' נמי
במדרש מ"ש ר"ע אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ, וכמ"ש האלשיך ז"ל ע"פ (תהילים
פ') תשימנו מדון לשכנינו ואויבינו ילעגו למו וז"ל אמר אם מה תזנחנו בגלות הארוך
והמר והדחוק הלזה, הוא כי שמת לבך להסתפק בעליונים כמ"ש ז"ל במדרש חזית כי זו הי'
עצת שרפי קודש לפני הקב"ה בימי המן להסתפק בעליונים, ולדחות סברא זו בא ואמר אי
אפשר, כי למה תשימנו מדון לשכנינו ואויבינו ילעגו למו, ואם כך היית עושה היית
מניחנו כיתר הגוים, אך בצער אשר אנו מצטערים הלא יורה כי בנו בחרת והבאתנו
במצודת צרות למרק אשמתינו ולהטיב אחריתינו עכ"ל האלשיך ז"ל. ובזה נעים
לי כוונת אסף שבא בזמר ואמר מזמור לאסף אלהי' באו גוים בנחלתך וגו' (תהילי' ע"ט).
וקשה קינה מבעי' לי' ודברי רז"ל ידוע. אמנם לדברינו הנ"ל נעים זמירותיו במה שבאו
גוים בנחלת ד' להחריבו באו גוים דייקא באשר בזה יש לנו נחמה גדולה כי עוד חזון למועד
177
חזון למועד בשוב ה' את שובת ציון, כאשר ??וודאי?? הלא מעשי הגוים רעים וחטאים לד' יותר ממעשינו, ולמה המה ישליטו בם, א"י למרק אשמתם ולהטיב אחריתם כמ"ש האלשיך הק' והבן, וכיוצא ביה ראיתי בס' ראשית ביכורים בסדר ניצבים ע"פ והי' כי יבואו עליך כל הדברים וגו' והשבות אל לבביך בכל הגוים אשר הדחתך שמה וז"ל והנה בכל הגוים מיותר, להודיע לנו הסיבה שיתנו לב להשיב אליו ית' באשר שהעונשים באים עליהם בהיותם בקרב הגוים רעים וחטאים יותר מישראל, ועכ"ז ..... ואנו היינו חרפה להם יראוני יניעו ראשם, אין זה במקרה זולת כי אשר יאהב ה' יוכיח @@@(משלי ג', י"ב)@@@ ואנו בניו ית' ומשגיח על מעשינו, ולקח אותנו לחלקו ומייסרינו לטובתינו ושנהי' ראוים לחזור ולשוב אל היכלו היכל מלך ד' צבאות שמו, בכך ושבת עד ד' אלהיך עכ"ל, מכלל ד??? ג"כ שמענו ממשלת הגוים עלינו יש לנו נחמה בגולה כי לא ???? ?????? ולשוב אל ה' ב"ה כי עוד חזון למועד לעלות לציון ברינה ????.
וכאלה הדברים בארת מקראי קודש (בראשית ט"ו י"ב י"ד) ויהי השמש לבוא ותרדימה נפלה על אברם והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו, ויאמר לאברהם @@@אברם בפסוק@@@ ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם וגו', ואי' במדרש רבה @@@(בר"ר מ"ד, י"ח)@@@ יודע שאני מפזרן, תדע שאני מכנסן עכ"ל. ויש לדקדק מה היה החרדה לעת ביאת השמש, ומה יום מיומיים, ????? ??"?. הלא גם תמול גם שלשום יזרח ובא השמש, ובמדרשות האריכו ביאת השמש היינו שאברהם אבינו ע"ה ראה והביט ארבע גליות ואחז ???? ופחד, ומביאם רש"י ז"ל ?????, והנה אימה רמז לו לחשך של גליות ע"ש, א"כ קשה למה לא אמר ויהי' לילה וגו' דהגלות נמשלה ללילה ??"? בהתחלה על ליל שימורים וגו', גם קשה מה הי' משיב לו הקב"ה יודע שאני מפזרן, הלא ע"ז בעצמו הי' עיקר חרדה שלו, והוי ???' לנחמו באמרו תדע שאני מכנסן כדפי' מדרש ??"?, אמנם לדברינו הנ"ל י"ל פשוטו, דאברהם אבינו ע"ה ראה ???? אריכות הגלות המר הזה האחרון ???? ימשוך סמוך לכלות אלף השישי וזהו זמן של בעתו, כי ינטו צללי ערב, כי שיתא אלפי הוי עלמא @@@(ראש השנה לא.)@@@ וזהו ויהי השמש לבוא, ??"? כבר הוא סמוך לביאת השמש של שיתא אלפי הוי עלמא ונטו צללי ערב ועדיין אין ???? ????? מבשר קול ישועה מאורך הגלות המר הזה, וע"ז אחז ????? וחיל ואימה, כי אמר אולי יגברו ח"ו עצת שרפי קודש לאמר שיסתפק בעליונים כמ"ש במדרש אצל המן ?????? ???, לזה אמר לו הקב"ה יודע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן, ר"ל בזה שידוע לך שאני מפזרן בין האומות בזו יש לך הודעה שאני מכנסן באשר הלא הם וודאי לא מגרע גרע מהגוים ולמה אני מפזרן בניהם, והם ישליטו עליהם, א"י למרק אשמתם ולהטיב אחריתם ???, והבן.
ובזה נבאר פסוקים בשיר השירים @@@(א', ב'-ד') באומרו ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, לריח שמניך טובים שמן תורק שמך ע"כ @@@על כן@@@ עלמות אהבוך, משכני אחריך נרוצה, הבאני המלך חדריו נגילה ונשמחה
178
בך, נזכירה דודיך מיין משרים אהבוך שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קידר כיריעות שלמה אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. והנה רבו הדיקדוקים, חדא מאי ישקני מנשיקות פיהו, ורש"י פי' דקאי על סודות התורה ע"ש, וגם למה מסיים כי טובים דודיך מין למה מדמה ליין דווקא, גם לריח שמניך וגו' אין לו המשך אל הקודם, גם מאי לריח שמניך, מה הם השמנים בפריש מלת שמן שורק שמך קשה הבנה ופי' רש"י ידוע. ומלת משכינו וגו' ג"כ אין לו המשך כלל, גם מתחלה לשון משכיני ואח"כ מיד אמר נרוצה לשון מרוצה, גם מה הביאני המלך חדריו, גם מאי משרים אהבוך דקאמר, ומה דקאמר שחורה אני ונאוה אין לו פי' ולפי' רש"י הוא כפל במה דמסיים עוד כאהלי קידר ע"ש. גם פסוק אל תראוני שאני שחרחרות קושי הבנה במה דאמר שזפתני השמש, וגם בני אמי קשה הבנה ופי' רש"י ידוע.
אמנם לדברינו הנ"ל יבוא ביאורים על נכון,, אך ורק אציג פה עמדי הקדמה אחת אשר יאמר כי הוא זה ידוע בספרים כי השכחה מצוי בינינו מחמת שהתורה ניתנה ע"י ב"ו ע"י משה רבינו משא"כ לעתיד הקב"ה בכבודו ובעצמו יתן לנו חכמה מפיו דעת ותבונה, ולא ישכח מאתנו לעד, וכן מצינו במדרש חזית מה ששמעו מפי הקב"ה לא שכחו, ואח"כ כשאמרו דבר אתה עמנו היה שוכחים מה שלמדו ואמרו מה משה ב"ו עובר אף תלמודו עובר, ובקשו ממשה ואמר הוא יגלה לנו פעם שנית ע"ש, ואמרתי זהו הרמז במשלי באומרו בני תורתי אל תשכח, ר"ל בני אם תקרא בני דהיינו לעתיד, כי בגלות אנו נקראים עבדים (כנ"ל על פסוק וכל עבד וגו') אז תורתי, ר"ל תהיה תורתי דייקא, ולא של ב"ו? ותרו?? לא תשכח ר"ל אל יהי' השכחה כמו כעת, והבן??
ובזה באתנו פסוקי תהילם א' אשרי האיש וגו' כי אם בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, ויש לדקדק חדא דיוקא ??? מתחלה אמר תורת ד', והדר אמר תורתו, ועוד מאי לשון עתיד דקאמר ובתורתו יהגה, הוגה הוי למימר, ולפי דברינו הנ"ל יבואר על נכון, דכבר נזכר לעיל דכעת השכחה מצוי באשר שנתנה התורה ע"י ב"ו, משא"כ לעתיד ד' יתן פיו חכמה דעת ותבונה כנ"ל, והנה ע"ז? מן הראוי מכל איש אשר יראת אלקים בלבבו להתפלל ע"ז שיהיה התורה מ"ז??? ב"ה בכבודו ובעצמו, ויהיה בשלימות כנ"ל, וזהו אומרו אשרי האיש אשר לא הלך וגו', רק כל חפצו בתורת ד' ב"ה ר"ל כל מגימותיו הוא מתי יבוא העת שיהיה תורת ד' דהיינו לעתיד בזמן הגאולה ב"ב, וא"ת מאי נ"מ בזה
179
בזה הא גם עתה יש לנו התורה לזה מסיים ואמר ובתורתו ר"ל דהוא נתינת טעם למה שאמר למעלה שעיקר חפצו יהי' בתורת ד' משום ובתורתו יהגה יומם ולילה ר"ל שאם יה' תורת ד' כנ"ל אזי יהגה יומם ולילה כפי' רש"י לשון הגיון בלב היינו שלא ישכח ממנו ויזכר תמיד וזהו דאמר יהגה לשון עתיד וא"כ מי שמצפה ע"ז וודאי אשרי לו והבן והנה מה מאד? [ו?]נעים זמירות ישראל בזה (תהלים קי"ט אות מ"ם) באומרו מה אהבתי תורתך כל היום היא שחתי מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי ויש לדקדק מה סמיכות יש להנהו תרי פסוקי' אהדדי ועוד מאי נתנת טעם באמרו כי לעולם היא לי אמנם לדברינו הנ"ל יאמר כך מה אהבתי תורתך תורתך דייקא ור"ל עיקר אהבה שלו על תורתיך דהיינו לעת שיהי' תורתך זה הוא חביב מאד בעיני כל היום היא שיחתי ר"ל תמיד אני מדבר בזה ומה הדיבור שלו לזה אמר מאויבי ר"ל שיבוא עת וזמן שתוצאנו ותצלינו מאויבי ואז תחכמני מצותך תחכמיני דייקא ולא ג"כ? בו'? כמקדם? כנ"ל ועל דבר זה כל היום היא שיחתי וא"ת מאי איכפת לי אז דהי' @@@לכאורה צ"ל דיהי'@@@ תורתך דווקא הלא גם עתה התורה לא רחוקה ממני לזה אמר כי לעולם היא לי ר"ל אז אם יהי' תורתיך לעולם יהי' לי בזיכרון לא אשכח אותה משא"כ עכשיו השכחה מצוי בנינו כנ"ל וזהו לעולם דייקא כנ"ל ונכון הוא כלל הדבר לעתיד יתן ד' חכמה מפיו דעת ותבונה כנ"ל והנה דרך השותים במזרקי יין לאהוב שינה ואז סר יינם מעליהם ובזה לא לבד שתפיג שכרותם אבל אף גם עריבתם שטעמו כבר אבד ונשכח ממנו כנודע וזהו התעוררת והחשק כנסת ישראל אל ד' ב"ה באמרם ישקני מנשיקות פיהו ר"ל כי פה אל פה ידבר בכבודו ובעצמו עמנו דהיינו שנזכה לעת הזאת שיגיע ויהי' נקרא תורת ד' ??? יתן חכמה מפיו דעת ותבונה כנ"ל ונתן טעם לזה כי דודיך מיין ר"ל דרך היין להיות רעיבותו? @@@צ"ל עריבותו@@@ עובר וחלף והלך לו משא"כ עריבותך מיינה של תורה אשר אתה בכבודך ובעצמך תיתן לנו יהי' קיים לעד ולא ישכח מאתנו ולא חלף והלך לו כנ"ל ועוד תאות נפשינו לנשקינו מנשיקות פיהו הוא מטעם לריח שמניך וגו' רק? אקדים מה דאי' במ"ר שמות פי"ז על פסוק כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי מה אילן תפוח בעצי היער נראה לעין כלא כלום כאלו גם הוא מעצי היער ובאמת יש בו טעם וכיח כך כשהחזיר הקב"ה התורה על האומת היתה התורה בניהם? @@@בעיניהם@@@ כאילן היער שאין בו ממש ובאמת יש בו טעם וריח שנאמר טעמו וראו כי טוב ד' וריח שלמותיך כריח לבנון אבל ישראל אומרים אנו יודעים כחה של תורה שיש בו טעם וריח לפיכך אין אנו זזים מקב"ה ותורתו שנאמר בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי והנה המפרשים? כתבו מה שבאמת האומת חושבים שאין בה טעם וריח וישראל יודעים שיש בה טעם וריח הענין הוא לפי שהקב"ה לא גילה להאומת סודת התורה אלא אמר להם סתם רק חוקים? בגזירות המלך וכן לא הראה להם מתן שכר התורה הרוחני' ולפיכך היתה התורה בניהם? @@@בעיניהם@@@ כדבר שאין בו ממש בלא טעם וריח אבל לישראל גילה להם בשעת מ"ת סוד הנסתר שהוא חמדה גנוזה שחמדו מה"ש
171
בס"ד
ספר בתי הנפש – בית מועד
חדר א: דרוש לחג המצות, בו יחוג בדיצות, ויעלה ירושלים על ראש שמחתו, בעת סידור פסח כהלכתו, ואז כאשר נסדר אותו, כן נזכה לעשותו.
במדרש (?): בשביל ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים, בזכות שהיו גדורין מעריות, ובזכות שלא היה בהם לשון הרע, ובזכות שלא שינו את לשונם כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש, ובזכות שלא שינו את שמם כו' עכ"ל.
לא במקום אחד ולא בשתי מקומות מצינו אשר אנו אומרים תמיד זכר ליציאת מצרים, הלא הוא לחקות בלבינו אמונת השגחת ית' ולהכיר יכולתו ית' בדרך פלא אשר הפליא לעשות עמנו אז בצאת ישראל ממצרים, וזאת נחמתינו בעניינו בגלות המר הזה אשר זה ימים כבירים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא נפלה הודינו, שמם בית מקדשינו ותפארתינו, ומאז רבו התלאות, במכות נפלאות, בחושך ואפילה נידחים, ולארץ אחרת נשלכים, ובכל זאת אם יתמהמה חכה לו כי עוד יעשה עמנו נפלאות כאשר עשה בראשונה, להשיבנו אל קדמותינו.
אך העיקר כמאמר דניאל איש חמודות בסופו (דניאל ט, כד) שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשיך לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עולמים וגו', והיינו ע"י התשובה אז יכלא הפשע והחטאת, וממילא יבוא צדק עולמים, ומטעם זה מצינו כמה רמזים בעניני פסח הרמוזים על האדם לבער היצה"ר דהוא השאור שבעיסה וכאשר האריכו מזה כל ספרי מוסר ועיין בע"א? בזה דכל עניני פסח מורים על תשובה ע"ש, והיינו באשר דאי' בגמ' (ר"ה י"א ע"א) בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול, וא"כ מש"ה בחודש הלזה נצטוו לדורות לעשות עניני תשובה ובזה יזכו לעלות לציון ברינה, כי העיקר תלוי בתשובה וכדאי' בסנהדרין פ' חלק (צ"ז ע"ב) כל הקיצין (תלוי) [כלו] ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ע"ש, ואי' נמי התם זכה אחישנה ולא זכה בעתו, והנה יותר טוב שיהי' זכה, כי באם לא זכה ח"ו, אז יהיה אחד בעיר ושניים ממשפחה כדאי' התם בפ' חלק, ופי' הע"י שם דיברור הצדיקים אעפ"י שאין כולם חוזרים ע"ש (כ"ה ברש"י שם, וזה כוונתו בע"י, לידיעה בעלמא: כמ"פ נמצא כן בספרים שבאגדות כתבו ופי' הע"י, שהוא באמת ברש"י או בתוס', כי בזה היו רגילים לעיין), וא"כ וודאי יותר טוב שיהי' זכה ואז כולם יזכו לראות בנחמות ציון וירושלים, והנה הארכתי קצת בזה, כי בארתי עפ"י דברים האלה מקרא קודש (שמות י"ב מ"ב) ליל שימורים הוא לד' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לד' שמורים לכל בני ישראל לדורתם, ויש לדקדק מאי לכל בני ישראל, הוי סגי באומרו לבני ישראל, גם מאי לדורותם, מהיכא תיתי שלא יהי' לדורות, וביותר קושי' הבנה במה שאמר הוא הלילה הזה, ופי' רש"י ידוע (הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך), אבל קשה מאי נ"מ בזה אם הבטיח בלילה ההוא או בלילה אחרת, גם הוא למותר, דמה"ת שי"ת ב"ה לא יקיים חלילה הבטחתו שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בלילה הזה יהי' הגאולה.
172
אבל לדברינו הנ"ל י"ל דהתורה מרמז מיד בגאולת מצרים גאולה העתידה, והיינו בהקדים הקדמה אחת מה דאי' בפ' חלק על פסוק (חבקוק ב, ג) אם יתמהמה חכה לו, ואמרינן שם וז"ל שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה, ת"ל (ישעיהו ל, יח) לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמיכם, וכי מאחר שאנו מחכין והוא מחכה מי מעכב, מדת הדין מעכב עכ"ל עי"ש, מכלל דבריהם שמענו כמו שאנו מחכין כך הקב"ה מחכה ורוצה להביא הגאולה אך מדת הדין מעכב והיינו כנ"ל שעיקר תלוי בתשובה לכלא הפשע ולהתם חטאת, ואז יהי' לכולם חלק בירושלים כנ"ל. וזה ידוע הגלות נקרא לילה כדכתיב בישעי' שומר מה מליל, ופי' מהרש"א שם בפ' חלק, [שה' שומר] מה מגלות יהי' הדומה ללילה ע"ש ועפ"י רש"י בישעי'. והנה מלת לדורותם הוא דור תם כדדרשי רז"ל במקום אחר על מלת לדורותם [לדור תם] תם מגזל, תם מעריות כו' (עי' ילקוט שמעוני ?? הובא במג"א או"ח סי' כ' סק"ב).
ובזה יבואר היטב מקרא קודש הנ"ל, ליל שמורים לד' להוציאם מארץ מצרים, ר"ל כאשר הי' ליל שמורים לד' היינו כפי' רש"י שד' ב"ה היה מצפה לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים ע"ש, הוא הלילה הזה לד' שמורים, ר"ל כמו כן גם הלילה הזה, הוא הגלות המר הזה דמכונה בשם לילה כנ"ל ג"כ שמורים לד', היינו ר"ל שד' ב"ה מצפה גם בגלות הזה מתי יקיים הבטחתו ע"י נביאים להוציאנו מגלות הזה וכנ"ל לכן ד' יחכה לחננכם וגו', אך א"ת אם ד' מחכה מי מעכב, לזה אמר לכל בני ישראל, לכל דייקא, ר"ל הוא חפץ להטיב עם כל ישראל וכולם יזכו לעלות לציון ברינה, ולא אחד מעיר ושניים ממשפחה כנ"ל, דהא אם יהי' שלא בעתו לא יברור רק הצדיקים כנ"ל, אבל רב חסדו ית' להטיב לכל ישראל, שכולם יזכו לזה, וזה לא יכול להיות רק לדורותם, ר"ל מתי שיהי' דור תם תמים במעשיו ויהי' דור זכאי דור טהור ואז יהי' הגאולה לכל בני ישראל לכולם יחד והבן.
ובזה אפשר לומר שזהו נמי הרמז במקראי קודש הנאמרים בענין הפסח (שם מ"ג מ"ד) זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו, וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו, דהנה כבר נזכר לעיל דברי רז"ל זכה אחישנה לא זכה בעתו, ואם ידלג על ההרים ויקפץ על הגבעות שיהי' הגאולה קודם זמנו (עיין במדרש בשיר המקודש על פסוק מדלג על ההרים וגו') אז צריך להיות זכה דווקא, וכבר נודע פסח הוא לשון דילוג כאומרו ופסח על הפתח כפי' רש"י שם, וכן הוא אומר כי פסח על בתי וגו', וא"כ זהו אומרו זאת חקת הפסח, ר"ל זאת הוא חק קבוע לפסח, ר"ל מתי שיהי' בדילוג קודם זמנו כנ"ל, והיינו כל בן נכר לא יאכל בו, ר"ל כל בן נכר כפי' רש"י שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ר"ל מי שלא זכה לא יאכל בו, לא יהיה לו חלק בו, אך וכל עבד איש מקנת כסף, ר"ל וכל עבד כי בזמן הגלות אנו קרואים עבדים ולא בנים (עיין כמה פעמים במפורשים מזה) איש מקנת כסף ר"ל למי שיהי' קנין כסף היינו מצות ומע"ט דהם מכונה בשם כסף כדדרשי רז"ל שם בפ' חלק על פסוק (ישעי' נב, ג) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, לענינם שם, וגם ומלתה אותם, ר"ל עם הקניית מצות ומע"ט יהי' ג"כ סור מרע, וזהו ומלתה אותם דהיינו מערלת הלב כנודע, אז יאכל בו, והיינו כנ"ל שלא יהי' רק בא' מעיר ושניים ממשפחה שלא יברור רק הצדיקים, ולכן יותר טוב, כל עדת ישראל יעשו אותו, ר"ל שיהיה לכולם חלק בו כנ"ל ויהי' לכל בני ישראל כנ"ל והבן.
173
ר "ל שיהי' לכולם חלק בו? כנ"ל? ויהי' לכל בני ישראל כנ"ל? והבן
בעת זכירת יציאת מצרים וסיפור נסים ונפלאות ד' אז יעלה ירושלים על ראש שמחתו ויכיר וידע כי לא קצרה יד ד' מהושיע גם עתה מגלות המר הזה כי רב יכולתו ית', אך @@עי' היטיב@@ מדה"ד מעכב מחמת עונותינו כי רבו ומחמת זה יקיים ביעור חמץ המרומז על היצה"ר כנודע ולא ימצא שאור בבית אנושי וישוב בתשובה שלימה, וזהו העיקר, וכדאי' בזוהר חדש איכה וז"ל זכור בוראך בימי בחורתך עד שלא יב[א]ו ימי הרעה, זכור בוראך, הוי זכור כל אינין טבין ואתוון וניסין דעביד לך קב"ה ביומין קדמאין, בימי בחרותך, בזימנא דאיהו איתרעי בך מכל עמין דעלמא, עד שלא יבוא[ו] ימי הרעה, יומא דשלטין בך שאר עמא ????? ??? ?? כל יומא, והגיעו השנים אשר אין בהם חפץ,
שנים דגלותא דאזלין ישראל מטולטלין, עד אשר לא תחשך השמש, נהירו דקלסתר פני השכינה דהוי נהיר לה בכל יומא, ומההיא ניהור עלמא אתקיים, וישראל שראן על ארעא לרוחצו, כו' ביום שיזועו שומרי הבית אילן תלת ב"ד דהוי אולפי תורה בלשכת הגזית, ובטלו הטוחנות אלו כהנים ולווים וכולהו משמרת דהוי קיימי בירושלים, וחשכו האורות בארובת, אילן נביאים וצופים דהוי חמאן בנבואה וברוח הקודש, רק השתא סגרו דלתיים בשוק, דבני נשא צווחין ולית מאן דיתיב עלייהו, דהא כל תרעין ננעלו מן יומא דאחריב בי' מקדשא ובטלו עבודת בית אלה בפל קול הטחנה, קלא דשכינתא צווחת בכל יומא שובו בנים שובבים ולית מאן דמשגח בה עכ"ל הזוהר הנ"ל. מכלל דבריו שמענו דכל בר נש יהא מדכר דכיר כל ניסין וטבין דהוי ביומין קדמאין ועכשיו חסרנו כל אלה בעו"ה, וא"כ ממילא בעת סיפור ניסים ונפלאות של ה' ב"ה שעשה עמנו, כמו סיפור יצ"מ וכדומה, אז ממילא יתעורר לשוב על ד' ב"ה בכל לבבו בהעלותו על לבו כל הניסים מימים קדמונים ועכשיו בגלותא נעשו כאלמת? יונים?, ונעו ונדים, מוכים ומרטים וזהו אם לא אעלה על ירושלים אל ראש שמחתי, והיינו בעת השמחה כמו שבת וי"ט הלא כולם הם זכר ליצ"מ כנודע, ובזה ממילא זכור יזכור בירושלים אשר כאת רבו שערורי' בעו"ה בכל אופנים.
ואפתחה במשלפי, לסוחרים ישראלים שיירא היוצאים להביא ממרחק לחמם, מסחורות היקרים אשר מצוי הוא במדינה בים??, והנה נתיבות הדרך ההוא היה דרך המדבר, שהוצרכו לעבור דרך מדבריות רבות, עד הגיעם למחוז חפצם, והנה אלה האנשים לא ידעו דרך מדבריות ולא הורגלו בהם מתמול שלשום ובחשיכה יתהלכו בדרך אשר לא עבר בה איש עד בואם דרך מדבריות הנ"ל כמה פרסאות עד אשר לא ידעו עוד לפנות אנה ואנה, והיה כמתעתעים כאיש אשר הוא תועה בדרך, ונעלם מהם דרך הישוב להגיע אליו והנה ימים רבים חלפו ועברו אשר נעו ונדו דרך המדבר, ואין חזון נפרץ מת? יגיעו למחוז חפצם למקום הישוב, ויהי כי ארכו להם הימים במדבר מאין יושב הולכי שולל לא ידעו ויבינו באזהו יום הם עומדים בימות החול או ביום השבת. והנה ידוע דברי רז"ל במס' שבת ההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד
174
היום יום שביעי בקדושא והבדלתא – ועושה מלאכה כדי פרנסתי – ופי' רש"י ביום? השביעי עושה קידוש והבדלה כדי שלא ישכח שיש שבת בעולם – ומחמת זה זוכר, כי יש שבת יש בעולם ע"ש?
והנה זה שעושה מלאכה כדי פרנסתו היינו? מפני פיקוח נפש ומש"ה דייקא כדי פרנסתו, אבל לא יותר ומה"ט? אם יש לו לאכול אפי' לחם לבדו? יסתפק במועט ולא יעשה מלאכה (עיין ט"ז א"ח סי' שד"מ?) והנה השיירא הנ"ל? הי' יראים ושלימים וכוונתם תמיד לשם שמים, ובעבור כעת טעו מדרך השכל – והלכו שולל ולא כרעו? את? שבת הי' רוצים לעשות כדין וכדת למנות ששה ימים מיום שנתנו אל לבם שכחתם ולשמור יום אחד דהיינו יום שביעי לקדשו בקידוש ולמען לעשות על צד היותר טוב שלא יצטרכו לעשות מלאכה ביום השביעי לצורך פרנסתם, עלה במוסכם אצל השיירא הנ"ל מעט המזון אשר עדיין יש בכליהם מהצדה לדרך אשר לקחו מביתם, זאת מעט מזונות? תהא שמורה ומונחת? עד יום השביעי כדי לעשות על מעט לחם הנ"ל קידוש, וגם כדי שלא יצטרכו לחלל שבת באיזה מלאכה, והששה ימים בנתיים קבלו עליהם להסתפק בעשבים מרים ומלוחים הגדלים בדרכם, וכל הסתפקות במועט האפשר יעשו, ובחצר? ודשא ימלאו פיהם, וכל זה עשו רק כדי שישאיר מעט מזון שלהם על קידוש הנ"ל.
והנה כאשר נמנו וגמרו, ככה עשו, והי' אוכלים ושותים כל הששה ימים עשבים מרים ומים המאררים אשר במדבריות המה, והמזון אשר הי' להם בכליהם מביתם, השאירו ליום השביעי לקידוש כנ"ל? ויהי ביום השביעי והנה באו לקדשו במעט מזון אשר בכליהם ולשמוח ולנוח בו כיום השבת.
אמנם בעת שיתוועדו יחדיו לקדש השבת זלגו עיניהם דמעות והתעוררו בבכי גדול ונאקים ונאנחים מאד מאד, מחמת הרגשתם צרות רבות אשר סבבו אותם, בעת שרב לקדש השבת, באשר שמו על לבם מגודל הטרחה והיגיעה שהי' להם עד שהגיעו לקידוש הלזה, בראש שמו כל מר למתוק, באכילת עשבי מרים ומים המאררים אשר אוכלים ושותים כל הששה ימים כדי להשאיר להם מעט מזון לקידוש.
שנית: כל הטירחא והיגיעה כלא נחשב בעיניהם, אך אם עכ"פ היו ביום השביעי בעת שמחתם, כבר במקום הישוב לשמוח כראוי, אבל הלא עדיין תועים הם במדבר בארץ לא זרועה, והקידוש בשממון ישתו, וחמר? שכר? לשותא? ממילא ושמחה מה זה עושה, הלא נימס לבבם שב? עיפהם? בראותם כי תועים הם בדרך זה זמן כביר, גם ראון שכלה ואפס המזון שהי' (כפול מילת שהי' וטעות ברור הוא) להם צידה לדרך מביתם, ואין להם עוד להחיות את נפשם אם לא בעשבים רעים ומרים הגדילים בדרכם.
שלישית: שמו אל לבם הלוואי בכל התלאות הללו, עכ"פ הי' היום הזה שאנו מקדשין בו לכבוד שבת, בבירור יוםה שבת, היום יום השביעי מימות החול, אבל מי יודע אם לא כל טרחתם ויגיעתם לריק הי', הלא אפשר גם זה היום אשר אנו רוצים לשמוח בו לכבוד שבת הוא אחד משאר יומות החול.
והנה מחמת שלש אלה הדברים אשר שמו אל לבם בעת הקידוש נהפך אצלם השמחה לתוגה, ותחת השמחה: העלו אנחה, וישאו קולם ויבכו על המקרה אשר קרה להם בדרך, והנה ביניהם הי' פיקח אחד, אמר נחם אנחם אתכם, אם תשמעו לעצתי הנה לא נמוש מקול צעקותינו וזעקתינו, כל מה שיש בכחינו לצעוק בקול (מילה בלתי קריא), כל איש לא יחסר, ולא תחוס על עינך מאין הפוגות, כי פן ואולי יתהלכו איזה שיירא אחרת ג"כ.
175
איזה שיירא אחרת ג"כ במדבר הלזה, והם הלכו בדרך הישר ויודעים נתיבות המדבר, ואולי הם סמוכים לנו, ומתוך גודל צעקתינו, המה ישמעו קולינו, ויפנו וילכו אחרי הקולות, עד בואם אצלינו, וינהגו אותנו מדרך עקלתון למסילת ישרים ונכוחים, והנה עצתו אמונה נכנס באזניהם, וצעקו וזעקו בקול גדול עד שנשמע מרחוק קולם אצל שיירות אחרות העוברים שמה והביטו אחרי הקולות עד שבאו אצלם, והיה להם לעזר ולתמך להביאם אל דרך הישר ומשם הגיעו למחוז חפצם, וכאשר באו שמה יצאו וראו כי המדינה ההיא רחבת ידיים וקנו שם סחורות רבות יקרים ונכבדים מאד, אשר הרויחו בזה ממון רב והיה ראשיתם מצער ואחריתם השגו מאד, אשר בזה המותרת נשכח מהם העצבות העבר, והיו שקיטים ושאננים איש תחת גפנו ותחת תאנו בשפעת יפעת ממעל. (זהו המשל). (הנמשל) הסוחרים הם אנחנו בני ישראל אשר הנשמות באים להעה"ז לקנות מצוות ומע"ט אשר ירויחו בזה לעה"ב הרבה מאד כנודע, והנה בעו"ה מיום אשר נסוג אחור לבנו מדרכי ד' ב"ה, הנה תועים אנחנו בדרך המדבר הגדול הזה, והוא הגלות המר הזה כמ"ש הושע (ב) ואותי שכחה נאום ד' והולכתי' המדבר ופי' רש"י הגלות שדומה למדבר עי"ש. והנה זה ימים רבים אשר חלפו ועברו בעו"ה אשר אנחנו נעים ונדים במדבר הלזה, ואנו הולכים בתוהו לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו, ובלתי ידוע לנו מתי יום השבת, והוא קץ הפלאות, דהוא יום שכולו שבת כנודע, ובאמת אנו מחשבין כל שנה ושנה אמנם כל הקיצין כלו ואנחנו לא נושענו, ואין ידוע לנו מתי יום השבת וי"ט שלנו בבירור, כי יום נקם בלבו, ולבו לפומי לא גלי' כנודע, אבל הלא אנו עושין שבת בכל יום השביעי של ימות החול, וכן ימים טובים אנו עושין בט"ו בניסן פסח, ובששה בסיון שבועות, וכן בט"ו בתשרי סוכות, אמנם בעת שבא יום השבת ויו"ט לערוך שולחן ולעשות קידוש, אם נשים אל לבבינו אופן השמחת שבת וי"ט שלנו, אזז בוודאי לא יהיה השמחה כראוי, בראש כמה יגיעות יש לנו בעו"ה בגלות המר הזה להכין צרכי שבת וי"ט, כי השפע מתמעטת מאתנו כל היום הלוך וחסר, ובעו"ה כל היום קללתו מרובה משל חבירו, וקודם שבת וי"ט, רצוני לומר הימים שבנתיים, ממש כל איש ואיש נודד ללחם אי' בכפרים ועיירות להמציא לו תרופה, שיפרנס א"ע ולהשאיר לו מעט מה להכין צרכי שבת וי"ט, ע"כ שמחה מה זה עושה, בראותינו ביגיעתינו וטרחתינו לאכול תפל מבלי מלח ממש בכפרים ועיירות למען הפרנסה בעו"ה כנודע אצל רוב בעלי מו"מ, וממילא השמחה נהפך לתוגה, שנית בהעלות על לבנו באיזה מקום אנו עושין שבת הלזה, במקום מדבר ושממה, כל העמים שלוים ושקיטים, ואנחנו בעו"ה עניים ומרודים, וממילא יימר שכר לשותו, ובשממון אנו שותין מעט יין בשבת וי"ט בעו"ה, שלישית, אם היה עכ"פ י"ט בבירור כראוי ונכון, אבל בגלות המר הזה לא מיקרי י"ט כלל
176
אלא אבילות, כמאמר עמוס הנביא והפכתי חגיכם לאבל, וע"ז דרכי ציון אבילות
מבלי באי מועד, וא"כ על מה לנו לשמוח, אך העיקר לשוב לבבינו אל כפיים אל
אל בשמים ולצעוק אליו בבכי וקול המר, ואז אם הקול קול יעקב אין הידיים
ידי עשו, ר"ל אין א"ה שולטין בנו, אבל אם ח"ו אין הקול קול יעקב אז הידיים
ידי עשו כדאי' ברז"ל, וזהו קול המעכב בתוכינו, כי כל איש הולך אחר בצעו ואחר
שרירות לבו רק רע כל היום, ואין פונה ומשגיח, על עכבות משיח. ובזה
בארתי המסורה ב' ויחדלו, ויחדלו לבנות העיר (בראשית י"א ח') ויחדלו הקולות (שמות ט' ל"ג),
והיינו עפ"י דברינו הנ"ל דעיקר הוא הקול קול יעקב כנ"ל. ועוד אקדים מה דאי' בספרי
מוסר ע"פ בונה ירושלים ד', וקשה וכי זה זמן כביר הוצרך לבנות ירושלים, יבנה
ה"ל למימר. אמנם כתבו ד' ב"ה חנון ורחום הוא, וכל תשוקתו לטובת בניו, ובכל
רגע ורגע בונה ירושלים כדי לגאול את בניו, אך במעשינו ודרכינו המקולקלים
המה מחריבין ומהרסין אותו הבנין, וזהו בונה ירושלים ד' ר"ל כל רגע ורגע הוא בונה
ירושלים למען נדחי ישראל יכנס, אך אנו בעו"ה סותרים הבנין. וזהו דברי
המסורה הנ"ל ויחדלו לבנות העיר ר"ל בשמים ממעל חדלו לבנות העיר ירושלים
שלמעלה, ומפני מה חדלו, והלא כתיב בונה ירושלים ד', לזה אמר ויחדלו הקולות ר"ל
שחדלו למטה הקולות של תפלה ותורה ותשובה, ובזמן שאין הקול קול יעקב אז
עדיין הידיים ידי עשו כנ"ל, ומש"ה חדלו עדיין לבנות העיר למעלה והבן.
כלל הדבר אחינו ב"י בעת שמחת י"ט יעלה ירושלים על ראש שמחתינו ונעלה על לבבינו שמחה מה
זה עושה, בהרגשתינו שזה ימים רבים אשר אנחנו בעו"ה יושבים בשער הדאגי"ם, דאגנו על
פדות נפשינו ועל גאולתינו אשר נשכחה כמת מלב מעת אשר הושבנו במחשכי כמת עולם,
אין אומר ואין דברים בלי נשמע קול מבשר ישועה, אך פן ואולי ח"ו יאמר נא ישראל יבשה
עצמתינו ואבדה תקותינו בגלות המר הזה, חס מלהזכיר, אם יתמהמה חכה לו, כי עמוד
ברזל יש לנו להשען, כמאמר המשורר נתתי שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו, וכדאי' נמי
במדרש מ"ש ר"ע אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ, וכמ"ש האלשיך ז"ל ע"פ (תהילים
פ') תשימנו מדון לשכנינו ואויבינו ילעגו למו וז"ל אמר אם מה תזנחנו בגלות הארוך
והמר והדחוק הלזה, הוא כי שמת לבך להסתפק בעליונים כמ"ש ז"ל במדרש חזית כי זו הי'
עצת שרפי קודש לפני הקב"ה בימי המן להסתפק בעליונים, ולדחות סברא זו בא ואמר אי
אפשר, כי למה תשימנו מדון לשכנינו ואויבינו ילעגו למו, ואם כך היית עושה היית
מניחנו כיתר הגוים, אך בצער אשר אנו מצטערים הלא יורה כי בנו בחרת והבאתנו
במצודת צרות למרק אשמתינו ולהטיב אחריתינו עכ"ל האלשיך ז"ל. ובזה נעים
לי כוונת אסף שבא בזמר ואמר מזמור לאסף אלהי' באו גוים בנחלתך וגו' (תהילי' ע"ט).
וקשה קינה מבעי' לי' ודברי רז"ל ידוע. אמנם לדברינו הנ"ל נעים זמירותיו במה שבאו
גוים בנחלת ד' להחריבו באו גוים דייקא באשר בזה יש לנו נחמה גדולה כי עוד חזון למועד
177
חזון למועד בשוב ה' את שובת ציון, כאשר ??וודאי?? הלא מעשי הגוים רעים וחטאים לד' יותר ממעשינו, ולמה המה ישליטו בם, א"י למרק אשמתם ולהטיב אחריתם כמ"ש האלשיך הק' והבן, וכיוצא ביה ראיתי בס' ראשית ביכורים בסדר ניצבים ע"פ והי' כי יבואו עליך כל הדברים וגו' והשבות אל לבביך בכל הגוים אשר הדחתך שמה וז"ל והנה בכל הגוים מיותר, להודיע לנו הסיבה שיתנו לב להשיב אליו ית' באשר שהעונשים באים עליהם בהיותם בקרב הגוים רעים וחטאים יותר מישראל, ועכ"ז ..... ואנו היינו חרפה להם יראוני יניעו ראשם, אין זה במקרה זולת כי אשר יאהב ה' יוכיח @@@(משלי ג', י"ב)@@@ ואנו בניו ית' ומשגיח על מעשינו, ולקח אותנו לחלקו ומייסרינו לטובתינו ושנהי' ראוים לחזור ולשוב אל היכלו היכל מלך ד' צבאות שמו, בכך ושבת עד ד' אלהיך עכ"ל, מכלל ד??? ג"כ שמענו ממשלת הגוים עלינו יש לנו נחמה בגולה כי לא ???? ?????? ולשוב אל ה' ב"ה כי עוד חזון למועד לעלות לציון ברינה ????.
וכאלה הדברים בארת מקראי קודש (בראשית ט"ו י"ב י"ד) ויהי השמש לבוא ותרדימה נפלה על אברם והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו, ויאמר לאברהם @@@אברם בפסוק@@@ ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם וגו', ואי' במדרש רבה @@@(בר"ר מ"ד, י"ח)@@@ יודע שאני מפזרן, תדע שאני מכנסן עכ"ל. ויש לדקדק מה היה החרדה לעת ביאת השמש, ומה יום מיומיים, ????? ??"?. הלא גם תמול גם שלשום יזרח ובא השמש, ובמדרשות האריכו ביאת השמש היינו שאברהם אבינו ע"ה ראה והביט ארבע גליות ואחז ???? ופחד, ומביאם רש"י ז"ל ?????, והנה אימה רמז לו לחשך של גליות ע"ש, א"כ קשה למה לא אמר ויהי' לילה וגו' דהגלות נמשלה ללילה ??"? בהתחלה על ליל שימורים וגו', גם קשה מה הי' משיב לו הקב"ה יודע שאני מפזרן, הלא ע"ז בעצמו הי' עיקר חרדה שלו, והוי ???' לנחמו באמרו תדע שאני מכנסן כדפי' מדרש ??"?, אמנם לדברינו הנ"ל י"ל פשוטו, דאברהם אבינו ע"ה ראה ???? אריכות הגלות המר הזה האחרון ???? ימשוך סמוך לכלות אלף השישי וזהו זמן של בעתו, כי ינטו צללי ערב, כי שיתא אלפי הוי עלמא @@@(ראש השנה לא.)@@@ וזהו ויהי השמש לבוא, ??"? כבר הוא סמוך לביאת השמש של שיתא אלפי הוי עלמא ונטו צללי ערב ועדיין אין ???? ????? מבשר קול ישועה מאורך הגלות המר הזה, וע"ז אחז ????? וחיל ואימה, כי אמר אולי יגברו ח"ו עצת שרפי קודש לאמר שיסתפק בעליונים כמ"ש במדרש אצל המן ?????? ???, לזה אמר לו הקב"ה יודע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן, ר"ל בזה שידוע לך שאני מפזרן בין האומות בזו יש לך הודעה שאני מכנסן באשר הלא הם וודאי לא מגרע גרע מהגוים ולמה אני מפזרן בניהם, והם ישליטו עליהם, א"י למרק אשמתם ולהטיב אחריתם ???, והבן.
ובזה נבאר פסוקים בשיר השירים @@@(א', ב'-ד') באומרו ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, לריח שמניך טובים שמן תורק שמך ע"כ @@@על כן@@@ עלמות אהבוך, משכני אחריך נרוצה, הבאני המלך חדריו נגילה ונשמחה
178
בך, נזכירה דודיך מיין משרים אהבוך שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קידר כיריעות שלמה אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. והנה רבו הדיקדוקים, חדא מאי ישקני מנשיקות פיהו, ורש"י פי' דקאי על סודות התורה ע"ש, וגם למה מסיים כי טובים דודיך מין למה מדמה ליין דווקא, גם לריח שמניך וגו' אין לו המשך אל הקודם, גם מאי לריח שמניך, מה הם השמנים בפריש מלת שמן שורק שמך קשה הבנה ופי' רש"י ידוע. ומלת משכינו וגו' ג"כ אין לו המשך כלל, גם מתחלה לשון משכיני ואח"כ מיד אמר נרוצה לשון מרוצה, גם מה הביאני המלך חדריו, גם מאי משרים אהבוך דקאמר, ומה דקאמר שחורה אני ונאוה אין לו פי' ולפי' רש"י הוא כפל במה דמסיים עוד כאהלי קידר ע"ש. גם פסוק אל תראוני שאני שחרחרות קושי הבנה במה דאמר שזפתני השמש, וגם בני אמי קשה הבנה ופי' רש"י ידוע.
אמנם לדברינו הנ"ל יבוא ביאורים על נכון,, אך ורק אציג פה עמדי הקדמה אחת אשר יאמר כי הוא זה ידוע בספרים כי השכחה מצוי בינינו מחמת שהתורה ניתנה ע"י ב"ו ע"י משה רבינו משא"כ לעתיד הקב"ה בכבודו ובעצמו יתן לנו חכמה מפיו דעת ותבונה, ולא ישכח מאתנו לעד, וכן מצינו במדרש חזית מה ששמעו מפי הקב"ה לא שכחו, ואח"כ כשאמרו דבר אתה עמנו היה שוכחים מה שלמדו ואמרו מה משה ב"ו עובר אף תלמודו עובר, ובקשו ממשה ואמר הוא יגלה לנו פעם שנית ע"ש, ואמרתי זהו הרמז במשלי באומרו בני תורתי אל תשכח, ר"ל בני אם תקרא בני דהיינו לעתיד, כי בגלות אנו נקראים עבדים (כנ"ל על פסוק וכל עבד וגו') אז תורתי, ר"ל תהיה תורתי דייקא, ולא של ב"ו? ותרו?? לא תשכח ר"ל אל יהי' השכחה כמו כעת, והבן??
ובזה באתנו פסוקי תהילם א' אשרי האיש וגו' כי אם בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, ויש לדקדק חדא דיוקא ??? מתחלה אמר תורת ד', והדר אמר תורתו, ועוד מאי לשון עתיד דקאמר ובתורתו יהגה, הוגה הוי למימר, ולפי דברינו הנ"ל יבואר על נכון, דכבר נזכר לעיל דכעת השכחה מצוי באשר שנתנה התורה ע"י ב"ו, משא"כ לעתיד ד' יתן פיו חכמה דעת ותבונה כנ"ל, והנה ע"ז? מן הראוי מכל איש אשר יראת אלקים בלבבו להתפלל ע"ז שיהיה התורה מ"ז??? ב"ה בכבודו ובעצמו, ויהיה בשלימות כנ"ל, וזהו אומרו אשרי האיש אשר לא הלך וגו', רק כל חפצו בתורת ד' ב"ה ר"ל כל מגימותיו הוא מתי יבוא העת שיהיה תורת ד' דהיינו לעתיד בזמן הגאולה ב"ב, וא"ת מאי נ"מ בזה
179
בזה הא גם עתה יש לנו התורה לזה מסיים ואמר ובתורתו ר"ל דהוא נתינת טעם למה שאמר למעלה שעיקר חפצו יהי' בתורת ד' משום ובתורתו יהגה יומם ולילה ר"ל שאם יה' תורת ד' כנ"ל אזי יהגה יומם ולילה כפי' רש"י לשון הגיון בלב היינו שלא ישכח ממנו ויזכר תמיד וזהו דאמר יהגה לשון עתיד וא"כ מי שמצפה ע"ז וודאי אשרי לו והבן והנה מה מאד? [ו?]נעים זמירות ישראל בזה (תהלים קי"ט אות מ"ם) באומרו מה אהבתי תורתך כל היום היא שחתי מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי ויש לדקדק מה סמיכות יש להנהו תרי פסוקי' אהדדי ועוד מאי נתנת טעם באמרו כי לעולם היא לי אמנם לדברינו הנ"ל יאמר כך מה אהבתי תורתך תורתך דייקא ור"ל עיקר אהבה שלו על תורתיך דהיינו לעת שיהי' תורתך זה הוא חביב מאד בעיני כל היום היא שיחתי ר"ל תמיד אני מדבר בזה ומה הדיבור שלו לזה אמר מאויבי ר"ל שיבוא עת וזמן שתוצאנו ותצלינו מאויבי ואז תחכמני מצותך תחכמיני דייקא ולא ג"כ? בו'? כמקדם? כנ"ל ועל דבר זה כל היום היא שיחתי וא"ת מאי איכפת לי אז דהי' @@@לכאורה צ"ל דיהי'@@@ תורתך דווקא הלא גם עתה התורה לא רחוקה ממני לזה אמר כי לעולם היא לי ר"ל אז אם יהי' תורתיך לעולם יהי' לי בזיכרון לא אשכח אותה משא"כ עכשיו השכחה מצוי בנינו כנ"ל וזהו לעולם דייקא כנ"ל ונכון הוא כלל הדבר לעתיד יתן ד' חכמה מפיו דעת ותבונה כנ"ל והנה דרך השותים במזרקי יין לאהוב שינה ואז סר יינם מעליהם ובזה לא לבד שתפיג שכרותם אבל אף גם עריבתם שטעמו כבר אבד ונשכח ממנו כנודע וזהו התעוררת והחשק כנסת ישראל אל ד' ב"ה באמרם ישקני מנשיקות פיהו ר"ל כי פה אל פה ידבר בכבודו ובעצמו עמנו דהיינו שנזכה לעת הזאת שיגיע ויהי' נקרא תורת ד' ??? יתן חכמה מפיו דעת ותבונה כנ"ל ונתן טעם לזה כי דודיך מיין ר"ל דרך היין להיות רעיבותו? @@@צ"ל עריבותו@@@ עובר וחלף והלך לו משא"כ עריבותך מיינה של תורה אשר אתה בכבודך ובעצמך תיתן לנו יהי' קיים לעד ולא ישכח מאתנו ולא חלף והלך לו כנ"ל ועוד תאות נפשינו לנשקינו מנשיקות פיהו הוא מטעם לריח שמניך וגו' רק? אקדים מה דאי' במ"ר שמות פי"ז על פסוק כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי מה אילן תפוח בעצי היער נראה לעין כלא כלום כאלו גם הוא מעצי היער ובאמת יש בו טעם וכיח כך כשהחזיר הקב"ה התורה על האומת היתה התורה בניהם? @@@בעיניהם@@@ כאילן היער שאין בו ממש ובאמת יש בו טעם וריח שנאמר טעמו וראו כי טוב ד' וריח שלמותיך כריח לבנון אבל ישראל אומרים אנו יודעים כחה של תורה שיש בו טעם וריח לפיכך אין אנו זזים מקב"ה ותורתו שנאמר בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי והנה המפרשים? כתבו מה שבאמת האומת חושבים שאין בה טעם וריח וישראל יודעים שיש בה טעם וריח הענין הוא לפי שהקב"ה לא גילה להאומת סודת התורה אלא אמר להם סתם רק חוקים? בגזירות המלך וכן לא הראה להם מתן שכר התורה הרוחני' ולפיכך היתה התורה בניהם? @@@בעיניהם@@@ כדבר שאין בו ממש בלא טעם וריח אבל לישראל גילה להם בשעת מ"ת סוד הנסתר שהוא חמדה גנוזה שחמדו מה"ש
