אידישע וועלט פארומס

ליידיג גייער האט געשריבן:

חכמה האט געשריבן: צו ווייסט איינער אויב Woodford Reserve איז כשר?

בלומענקראנץ שרייבט אין ספר אז ס' כשר, און היות ס' איז א בורבען ווערט עס נישט גע'עיזדשט אין וויין קעסקס.
כ' מיין אז די או יו לאזט יא טרינקן גע'עידזדשט און זיי פארלאזן זיך אז ס' ווערט בטל, דארף מען דאס נאכקוקן, זיי שרייבן עס ארויס און בוך וועלכע עס האט א שאלה

געידזשט אין וואס? אין וויין פעסער? חלילה די ou האלט אז ס'איז אן איסור גמור.

לאן אתה הולך האט געשריבן: @zugurnish, קודם א גרויסן שכח פארן ברענגען אזא לאנגס אין ברייטס, יעצט עטליכע שאלות,

אנהייב ברענגסטו, ''תראה, אני הרבה שנים עוסק בתחום הזה. גם בהרצאות שאני מוסר וגם במכתבים שונים שכתבתי מידי פעם, התראתי על הנושא הזה. אומנם", הוא מציין'', ווער איז דער וואס רעדט דא? איז דאס הרב העכט אדער דער ר' מרדכי סופר? ר' מרדכי סופר
הרב העכטס ווערטער הייבט אהן פון "תשובת הרב העכט"
דער רב סופר ארבייט היינט למעשה ביי רב לאנדא? היינט צו טאג ווייס איך ניט אבער דאמאלט א צען יאר צוריק יא
פון ווי האסטו גענומען די תשובה פון רב העכט אין די ליסט פון רב לאנדא? דער בריוו איז געווען אויף די ליובאוויטשע וועבסייטס א צען יאר צוריק
די ליסט האב איך געקראגען פון מיין שוואגער א זון פון הרב לנדא
אפשר קען מען דארט טרעפן מער אינפארמעישן? תודה מראש. איך געדענק ניט זען מער איך וועל פרובירען זעהן צי עס איז דא
די תשובה פון רב העכט האביך נישט יעצט קיין צייט, העלמיר עס אי''ה שפעטער געהעריג אדורכקוקן.

טייבעלע האט געשריבן: לגבי די פראבלעם פון אלטע וויין פעסער איז דא א תשובה אין שו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' כ"ח.

ישר כחכם, ווער איז דער אמעריקאנער רב פון וועמען ער ברענגט די פרטים אין מציאות בשם קובצי הפרדס?

שוועמל האט געשריבן: שכויח.
"קראון ראיעל" מאושר? בזכרוני שהוא חמץ הבע"ב יהודי.

די שאלה איז צי מען דארף יעצט נעמען אלע לא-מאושר ברוינפנס און אויסגיסן אין סינק, צי הייסט דאס א הפסד מרובה.

from star-k
crown royal-black-deluxe(original)-xr approved
crown royal-cask # 16-maple-xo not approved
נישט אלץ חמץ נאר אלץ וויין.
איבער בעיסיל העידן שטייט אין בלומענקראנץ אז ס'נישט א פראבלעם ס'איז א סטריעט בורבאן אין נישט קיין איד, ס'איז נישט נאר כשר ברוחניות נאר אויך זייער כשר בגשמיות..
איבער דיין שאלה בין איך נישט קיין דיין, אבער איין זאך נאר אז אפי' ס'זאל זיין הפסד מרובה איז בכלל נישט קיין הכרח אז ס'מותר לכבוד דעם.
א בלענד איז כשמו כן הוא ס'איז בלענדעד, ממילא קען זיין ס'זאל האבן וויין אין אנדערע נישט כשרע אינגרידיענטס.

בס"ד

zugurnish האט געשריבן: בס"ד מצב משקאות לשימוש בהכשר הרב לנדא שליט"א
סוג חומר שם חומר גלם - עברית הערות מצב אישור
משקאות בורבון Blended (בלנדד) כל הסוגים לא מאושר
משקאות בורבון Jim Beam Bourbon מאושר
משקאות בורבון Straight (סרייט) כל הסוגים מאושר
משקאות בורבון Woodford Reserve מאושר
משקאות בנדיקטין Benedictine מאושר
משקאות B&B - (Benedictine & Brandy) לא מאושר
משקאות וודקה - Absolute ללא תוספת טעם - רק טהור מאושר
משקאות וודקה - Finlandia ללא תוספת טעם - רק טהור מאושר
משקאות וודקה Smirnoff - אנגלי-ה לא מאושר
משקאות וודקה Smirnoff - ארה"ב ללא תוספת טעם - רק טהור מאושר
משקאות וודקה Smirnoff - רוסי-ה ללא תוספת טעם - רק טהור מאושר
משקאות וויסקי - בורבון Blended (בלנדד) כל הסוגים לא מאושר
משקאות וויסקי - בורבון Straight (סרייט) כל הסוגים מאושר
משקאות וויסקי Ballantines לא מאושר
משקאות וויסקי Chivas Regal לא מאושר
משקאות וויסקי Crown Royal מאושר
משקאות וויסקי J & B לא מאושר
משקאות וויסקי Jack Daniels מאושר
משקאות וויסקי Johnny Walker - כל הסוגים לא מאושר
משקאות וויסקי Teachers לא מאושר

דאס מיינט אז די אלע בראנפנס וואס זענען "מאושר" דארפן האבן אויפ'ן באטעל די קלארע הכשר פון רב לאנדא, אדער מיינט עס אז מ'קען זיי טרינקען סתם אזוי אויך, אפילו אין ניו יארק אן א סטעמפ פון רב לאנדא?

farshlufen האט געשריבן:

טייבעלע האט געשריבן: לגבי די פראבלעם פון אלטע וויין פעסער איז דא א תשובה אין שו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' כ"ח.

ישר כחכם, ווער איז דער אמעריקאנער רב פון וועמען ער ברענגט די פרטים אין מציאות בשם קובצי הפרדס?

עיין בפרדס שנה כ"ג חוברת ב' סי' י .

אה, ישר כח, ר' מרדכי פנחס טייץ אב"ד עליזעבעט נ.דזש.

from angle's envy website

Angel’s Envy Kentucky Straight Bourbon is finished in port wine casks for an award winning spirit.

? so from where is the source that straight bourbon is good? if it's finished in port wine casks

לאן אתה הולך האט געשריבן:

שוועמל האט געשריבן: שכויח.
"קראון ראיעל" מאושר? בזכרוני שהוא חמץ הבע"ב יהודי.

די שאלה איז צי מען דארף יעצט נעמען אלע לא-מאושר ברוינפנס און אויסגיסן אין סינק, צי הייסט דאס א הפסד מרובה.

from star-k
crown royal-black-deluxe(original)-xr approved
crown royal-cask # 16-maple-xo not approved
נישט אלץ חמץ נאר אלץ וויין.
א בלענד איז כשמו כן הוא ס'איז בלענדעד, ממילא קען זיין ס'זאל האבן וויין אין אנדערע נישט כשרע אינגרידיענטס.

אקעי קען זיין סיז נישט געווען קראון ראיעל באט איך געדענק אויף איין ברוינפן צו זיין ודאי חמץ אנסה לברר בע"ה.

לגבי בלענדעד, פונעם באטל איז משמע אז זיי בלענדן עטליכע בורבונס צוזאמען, קען זיין זיי אלע זענען סטרעיט און קען זיין אז נישט. איז דא נאך א משמעות וואס בלענדעד קען מיינען? עניוועי וואלט כדאי געווען צו וויסן די מציאות הדברים.

און זאל דיר נישט באנג טון פארן צאמשטעלן אשכולות כך היא דרכה של אייועלט..

דער רב העכט טענה'ט געוואלדיג, דער נודע ביהודה איז דאך מורא'דיג, יישר כח זוגורניש

zugurnish האט געשריבן: בגמרא ע"ז פרק אין מעמידין לג,ב: רבינא שרא לי' לרב חייא בריה דר' יצחק למרמא ביה שכרא אזל רמא ביה חמרא ואפילו הכי לא חש לה למילתא (רבינא התיר לר"ח לשים שכר בכלים שגוים השתמשו בהן ליין, והלך ר' חייא ושם בהם יין (ולא שכר) ואעפ"כ לא שינה רבינא בגלל זה את היתרו לשים שכר בכלי יין של גוים). ופרש"י "לא חש למילתא למגזר שכרא אטו חמרא דשכרא מבטל ליה לטעמיה דחמרא" (לא חשש בגלל זה לגזור איסור על שימת שכר בכלי יין של נכרים שמא יטעה וישים בהם יין, שהשכר מבטל את טעם היין). ובתוס' שם ד"ה שרא למירמי ביה שיכרא כתב: אמר ר"י דה"ה מים וכל שאר משקין לבד מיין.

מדברי הגמרא מובן שאע"פ שאסור לשים יין בכלים שגוים השתמשו בהם ליינם, מותר לשים בכלים אלו שכר וכל מיני משקין אחרים מפני שטעם היין שבכלים אינו נותן טעם בשכר ובמשקין אחרים, כדברי רש"י שהשכר מבטל את טעם היין, או כדברי הרא"ש שם: "שטעם היין הנפלט מהכלי לתוך השכר פגום מעיקרא הוא"......

הרי לפנינו שלדעת כל הפוסקים הנ"ל טעם היין הבלוע בכלי אינו משביח במשקאות אחרים ואדרבא הוא פוגם, והוא קלוש ואינו נ"ט וכו' – כך היא המציאות ע"פ תורה - ולכן מותר לכתחלה ליתן כל מיני משקין בכלים האסורים מחמת סתם יינם! ואפילו ביי"ש (שאינו עשוי מיין) אין טעם היין משביח את היי"ש אלא פוגם, והוא קלוש וכו' ולכן מותר לכתחלה לשים גם יי"ש בכלים אלו והיי"ש כשר! ואיך אפשר לטעון שהויסקי אסור לשתיי'ה באיסור יי"נ לפי שטעם היין הבלוע משביח את המשקין – היפך מדברי כל הפוסקים הנ"ל שטעם היין יכול להשביח רק ביין אבל במשקין אחרים פוגם?! ותמיהה גדולה על כותב המאמר שאינו מזכיר ולו ברמז את הסימן בשו"ע שעוסק בשאלה זו ממש – יו"ד סי' קל"ז ונ"כ! ועיין עירובין צ,א: אגב כו'. וראה גם ב"מ צו,ב: לפום כו'.

היוצא מכל הנ"לששהיית הויסקי בכלים אלו אינו אוסר אותו לשתייה ואין מקום ע"פ דין לחשוש שהיין נותן טעם בויסקי.

ולרווחא דמילתאי"ל עוד שהדין דכל דעביד לטעמא לא בטיל אינו שייך כלל לכאורה בנדו"ד. שהרי מפורש ברמ"א יו"ד סי' צ"ח סק"ח וז"ל: אם נותן טעם באותה קדירה וכו' לא בטיל כל זמן שמרגישים טעמו ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא אינן בטלין בששים", ובט"ז שם מבאר ששומן של איסור שנפל למאכל היתר כן מתבטל בששים אע"פ שהוא עביד לטעמא, ומסביר בהמשך הדברים "שוב ראיתי באו"ה כלל כ"ה דין ו' וז"ל דבר הנעשה לטעם כיצד כל דבר חריף כגון תבלין ומלח של הקדש אין בטיל ע"כ, משמע דלא מקרי טעם בזה אלא דבר חריף ולא שומן דאף שגם הוא מטעים המאכל וממתיקו מ"מ אין נרגש כ"כ כמו דבר חריף על כן שפיר בטל כמו שאר איסורים ומשום הכי סיים כאן גם הרמ"א כגון מלח ותבלין".

ולפי"זשלא די להטעים המאכיל ולהמתיקו כדי שייקרא מילתא דעביד לטעמא אלא צריכים שיהי' נרגש כמו דבר חריף – ברור שבנדו"ד לא נרגש בויסקי טעם יין (מי ששותה את הויסקי אינו מרגיש טעם יין) ובודאי לא כמו דבר חריף ובמילא אינו זה בגדר מילתא דעבידא לטעמא. אבל ראה שו"ע אדה"זסי' תקי"ג ס"ד בקו"א. וכ"ז לרווחא דמילתא שהרי בנוגע לטעם היין הבלוע בכלים הוא טעם קלוש ופוגם בשאר משקין כנ"ל.....

איך האב נאר ציטירט אויף וואס איך וויל מיך בייציען,

איך בין עומד ומשתומם אויף זיין ביאור, העלמיר פרובירן צי זיין אזוי קלאר ווי מעגליך, איז אזוי זיין פסק בויעט ער אויף די גמ' אין ע''ז אן דערמאנען ''איין'' ווארט פין 'מילתא דעבידא לטעמא' ערשט ווען ער הייבט אן ''ולרווחא דמילתא'' באציעט ער זיך צי מילתא דעבידא לטעמא, אין דאס איז מרפסין איגרא ווייל די גאנצע שאלה איז דאך נאר ווייל מ'לייגט די ברוינפען אין וויין פעסער אז ס'זאל באקומען א טעם ווען נישט איז דאך גיט ס'ווערט בטל אין שוין, אויף דעם דארף מען נישט א ''ביאור'' ס'איז א בפירושע גמ' אין ע''ז אין אן הלכה אין שו''ע, די גמ' אין ע''ז לאזט הערן אז מ'איז נישט גוזר שכרא אטו חמרא, אין דאס אז שכרא מעג מען אריינלייגן, אין די וויין ווערט בטל, וכלשון הרא''ש וואס ער ברענגט ''שטעם היין הנפלט מהכלי לתוך השכר פגום מעיקרא הוא''. דאס וואס די רא''ש רופט עס אן ''פגום'' איז ווייל דארט אין די גמ' רעדט מען נישט אז מ'האט עס דירעקט ארייגעלייגט כדי ס'זאל באקומען א טעם יין, העלמיר שוין צירוקומען צי די נקודה.

נאכדעם קומט ער ערשט צי צו ''ולרווחא דמילתא'' ווי ער שמועסט אויס די עיקר שאלה פין מילתא דעבידא לטעמא אין ער ברענגט די ט''ז אז ס'דא א חילוק צווישן מלח ותבלין, אין שומן, אין ער וויל זאגן אז וויין איז ווי שומן, במחכ''ת לא עיין בפמ''ג על אתר וואס זאגט אז די ט''ז זאגט בעצם די זעלבע ווי די ש''ך אז בעצם איז ''נישט'' דא קיין חילוק נאר וויבאלד מלח ותבלין איז שארף איז געווענדליך ווערט עס נישט בטל אבער איה''נ אויב מ'ווייסט אז די טעם איז נאך דא איז עס נישט בטל, איז ממילא ביי אונז ביי וויין וואס מ'לייגט עס ספעשיל פאר די טעם אין די טעם איז נאך דא איז ווייטער נישט בטל. אין נאכדעם זאגט ער ''ולפי''ז'', ווי געזאגט דאס איז נישט אמת ווי די פמ''ג זאגט אז פונקט ווי די ש''ך זאגט אפי' ביי מלח ותבלין אז אויב ס'פאלט אריין אין א יורה גדולה איז עס אויך בטל, אלעס ווענדט זיך אין די מציאות, נישט פשט אז ס'מוז זיין א טעם חריף.

נאכדעם ברענגט ער די שו''ע אדה''ז וואס די תניא ברענגט דארט די ט''ז, אין די תניא לערנט פשט אין ט''ז אז די חילוק וואס די ט''ז מאכט צווישן מלח אין שומן איז אויב ס'איז נפל מאיליו, צי מ'האט עס דירעקט אריינגעלייגט כדי לבשם, איז די תניא לערנט אויך נישט פשט אין ט''ז ווי ער וויל זאגן, די תניא זאגט קלאר אז ס'דארף נישט זיין ''חריף''. די פרי חדש זאגט אויך אזוי קלאר. אז איינער קוקט אריין אין די סוגיא זעט גלייך אז נישט דאס איז פשט אין ט''ז, ואסביר, פשט פין עבידא לטעמא איז למשל, איינער לייגט אריין זאלץ אין א זופ דארף נישט די זאלץ מאכן אז מ'זאל פילן א טעם פין 'זאלץ' אין די זופ, אויב מ'פילט די זאלץ אליינס מיינט אז מ'האט געלייגט צופיל זאלץ, די זאלץ דארף מבשם אין מתבל זיין די זופ אין נישט מ'זאל פילן די זאלץ אליין, אין דאס מיינט די ט''ז מיט די חילוק צווישן שומן אין מלח.

יעצט לאמיר צירוק גיין צי די רא''ש אין ע''ז ווי ער ניצט די לשון ''פגום'', איז פשוט אז ס'מיינט נישט אז די שכרא איז געווארן פגום אויב יא פארוואס האט עס ר' חייא דארט אריינגעלייגט, פשט פין פגום איז, אז די טעם היין איז פגום מ'פילט שוין נישט די יין בפירוש ס'איז נשתנה וויבאלד ס'איז אויסגעמישט, משא''כ ווען איינער לייגט די ברוינפען אין וויין פעסער דאווקא ווייל ער וויל ס'זאל אריינגיין די טעם היין, איז עס פונקט ווי ווען ער לייגט מלח אין א זופ, וואס דאס איז די יסוד פין מילתא דעבידא לטעמא.
בכלל איז אביסל וואונדערליך, ביי די חבד'סקע איז דאך שו''ע אדה''ז די פוסק אחרון, אין ער אליינס ברענגט אראפ די תניא אז ער זאגט קלאר אז נישט דאס איז פשט אין ט''ז, סא פארוואס נעמט ער נישט אזוי אן.


ראסטעוו האקט, ווי געזאגט די גאנצע זאך קומט דא בכלל נישט אריין, די נוב''י קומט נישט דא אריין, דארטן (די גמ' ע''ז מיט אלע פוסקים וואס ער ברענגט מיט די נוב''י) רעדט מען ''נישט'' אז מ'האט עס אריינגעלייגט לטעמא, פארוואס זאל עס נישט בטל ווערן, דא רעדט מען אז מהאט עס אריינגעלייגט לטעמא, אין אויפדעם איז דא די בייוואוסטע הלכה פין מילתא דעבידא לטעמא לא בטיל, די איינציגסטע זאך וואס ער ברענגט אויף דעם איז די ט''ז, וואס ווי געזאגט איז דאס בכלל נישט פשט אין ט''ז.

ברוקלינער יונגערמאן האט געשריבן: from angle's envy website

Angel’s Envy Kentucky Straight Bourbon is finished in port wine casks for an award winning spirit.

? so from where is the source that straight bourbon is good? if it's finished in port wine casks

איך ווייס טאקע נישט פשט, אלע זאגן, בלומענקראנץ, ou, אין נאך אז באורבאנס דארף מען נישט חושש זיין איבער וויין פעסער ווייל מ'ניצט נאר נייע. אין ס'קלאר אזוי דאס איז די געזעץ אז באורבאנס מוז מען מאכן אין נייע פעסער.
קען זיין אז די געזעץ זאגט נאר אז אויב מ'מאכט עס אין וויין פעסער מוז מען ארויסשרייבן אויפן באטל, ממילא פארדעם זאגן זיי אז מ'דארף נישט חושש זיין ווייל מ'קען קלאר זען אויפן באטל.

אפשר, אז איינער ווייסט זאל ער זיך לאזן הערן.

עכשיו ראיתי שכבר קדמו הרב בעל משנה הלכות, בחלק י' סימן קח להיתרא דהוויסקי, בתשובה למחותנו הפני מנחם כותב ר' מנשה מטעם ביטול, ואין להקשות מטעם דעבידא לטעמא, כיון דפוגם או זוז"ג עיי"ש, ורק בסוף מביא גמרא דע"ז לצירופא.

@לאן אתה הולך לגבי 'מילתא דעבידי לטעמא' אז ס'ווערט נישט בטל ווען ס'נרגש דער שבח הטעם (במקצת עכ"פ) איז נישט דא קיין חילוק צווישן בעין און א בליעה?

ג` לסדר ראשי המטות התשמ"ג בנ"י יצו"א
ישאו הרים שלום וברכה וחיים ארוכים אל מעלת כבוד מחותני רב האי גאון וצדיק מפורסם מזה בן מזה ע"ה מרביץ תורה וחסידות דזיו ליה כבר בתיא וכו` כקש"ת מוה"ר פנחס מנחם אלתר שליט"א ראש ישיבת שפת אמת בירושלים עיה"ק תו"א.
אחדשכג"צ באהבה נאמנה,
הנה מחותני מעכג"צ שליט"א במכתבו אלי זה מזמן רב העיר בד"ת אשר נשאל בהל` פסח לענין שתיית יי"ש וידוע שוויסקי הוא חמץ גמור אלא ששמע נובלות התורה של הל` פסח כי גם בשאר ימות השנה יש חשש על קנקנים של סתם יינם ביי"ש של וויסקי כי לפני ששמים את הוויסקי שורים ז` שנים ביין את החביות ואח"כ שופכים את הוויסקי לתוכם כדי שיספגו את הריח והטעם ונשאל מעכ"ג אם מותר לשתות בכלל הוויסקי ואי יצא הדבר לאיסורא א"כ מי ששתה הוויסקי כבר אי צריך להתענות חמש תעניות המבואר ברמ"א יו"ד סוס"י קכ"ג בשם תשו` הרא"ש וכתב מעכ"ג דלכאורה משמע אפי` שוגג דלא ידע מחשש זה עד עתה ומעכג"צ אומר שג"כ שתה מזה ורוצה לדעת פשר הדבר אי צריך להתענות כנ"ל.
והגם שלא לדידי ולכותי` צריך מחותני היקר מ"מ להראות חביבות אשתעשע קצת ואומר בתחלת דברי מה שאמרו ז"ל השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה לידם צדיקים עצמן לא כ"ש וודאי שח"ו להכשל ח"ו באיסור יי"נ ואביזרייהו. ואפרש שיחתי וראשון לציון יפה כתב מעכ"ג דגם בשוגג הדין להתענות אם שגה ושתה ובתשו` הרא"ש כלל י"ט הי"ו כתב להדיא כן וז"ל על השותה יין נסך בשוגג במה יתכפר שמעתי אומר בשם החסיד שיתענה ה` ימים כנגד ה` פעמים גפן שבחומש עכ"ל הרי דבשוגג מיירי. ובזה מצא הברכ"י כר נרחב בשוי"ב סקכ"ג אות ב` מה שהביא בשם האר"י הקדוש ז"ל שכתב מוהר"ח וויטאל משמו דהשותה יין נסך צריך להתענות ע"ג תענתים ובס` רוח חיים אות ו` כתב לחלק דהרמ"א שכתב רק ה` תעניות מיירי בשתה בשוגג והמקובלים שכתבו ע"ג תעניות מיירי אם שתה במזיד והביאו גם בדרכ"ת אות פ"ז ע"ש.
ולפענ"ד חלוק זה צ"ע שהרי הברכ"י הביא בשם מהר"ח וויטאל וז"ל פעם אחת שתיתי עם מומר אחד ישמעאל שעשה תשובה ועדיין לא השלים תשובתו והראו לי במצחי ששתיתי יי"נ ואמר לי מורי (האר"י ז"ל) שצריך לעשות תיקון שותה יי"נ שהם ע"ג תעניתים עכ"ל. והנה לכאורה פשוט דהגרח"ו שוגג הוה שהרי חשב על הישמעאל הנ"ל שכבר השלים תשובתו ועכ"פ כבר עשה תשובה ואפ"ה צוה לו האר"י ז"ל לעשות תיקון ע"ג תעניות כדין שותה יי"נ משמע דלא ס"ל לחלק בין שוגג למזיד וזה לכאורה דלא כמו שרצה לחלק לעיל דבשוגג סגי בה` תעניות ובמזיד בעי ע"ג כדעת המקובלים וצ"ע.
גם מש"כ עוד מעכ"ג מחותני שליט"א וז"ל ועיין ברמ"א יו"ד סוס"י קכ"ג יי"נ ולא סתם יינם ובזוה"ק פ` השבוע שמיני דף מ` הנה גם בדיוק זה מצאתי לו חבר כי רב הוא הגה"ק בעל ישמח משה ז"ל הובא בדרכ"ת אות פ"ו שדייק הי"מ מלשון הרמ"א דוקא יי"נ ולא סתם יינם אבל בקיצור של"ה הל` תשובה כתב זאת גם על סתם יינם. וחשבתי לכאורה דמחלקותם תלוי אי העובר על איסור דרבנן בשוגג בעי תשובה דהנתיבות ח"מ סי` רל"ד כתב דבאיסור דרבנן בשוגג לא בעי תשובה וביאר דבריו דבא"ד מלבד ציווי הבורא ית"ש הדבר מתועב וע"כ בשוגג אף שלא עבר על מצות המלך עכ"פ עשה מעשה נארישקייט וצריך כפרה משא"כ באיסור דרבנן אין כאן מעשה נארישקייט כלל כי אם קיום דבריהם ושוגג לא מקרי עובר על ציווי ובמקום אחר הקשיתי עליו מגמ` ר"ה י"ח ע"ב מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד וירד ר"א ורחץ ור"י וסיפר ואמר להם צאו והתענו על מה שהתעניתם ופרש"י התענו ועשו תשובה ובפי` הר"ח שם והתענו כלומר עברתם על דברי חכמים ועיין הגמ"י מ"א מה"ת הי"ב כתב הר` אלחנן ולכאורה דבר זה היה בחנוכה שהוא מצוה דרבנן ובשוגג ועיין עוד גמ` פסחים ק"ו ר` ירמיה אישתלי וטעים קודם הבדלה ובתוס` גיטין ז` ע"א ד"ה השתא ובא"ח סי` תקס"ה ס"ק ובענין כפרה פשיטא דתרווייהו צריכא כפרה ועיין יו"ד סי` קפ"ה ובא"ח סי` של"ד והוא באיסור דרבנן ונראה לכאורה דאיסור דרבנן נמי בעי תשובה וכדעת השל"ה הקדוש ודברי הנתיבות לפענ"ד צ"ע.
ועד הנה דברינו להשתעשע בדברי מעכג"צ מחותני שליט"א היקרים לי מאד ומעתה נבא לעומק הדין ביי"ש הנקרא וויסקי בלע"ז אי יש בו משום איסור נסך ואי אסור מדינא או עכ"פ מצד חומרא הנלפענ"ד דידוע מחלוקת הראשונים ז"ל אי סתם יינם בזה"ז אסבה"נ ואי יש להם ביטול ודעת ר"ת בתוס` ע"ז דף ע"ג דסתם יינם בטלי בששים כשאר איסורים וכ"כ הרא"ש והמרדכי (והגם שיי"נ אסבה"נ עכו"ם בחו"ל לאו עוע"ז ולאו בני ניסוך הם שאין יודעין בטיב ע"ז אלא מנהג אבותיהם בידיהם) ודעת הראב"ד דיין במים בטל בששה כלומר שאם יש ששה חלקים מים כנגד היין בטל ומותר אפילו בשתיה וכן פר"י והרשב"א בת"ה ובתשובה המיוחסות להרמב"ן סי` קס"ז וכן פסק בטוש"ע יו"ד סי` קכ"ד וסי` קל"ז. ולענין בליעה מסתם יינם כתב הרשב"א ז"ל (הובא בטור יו"ד סי` קל"ה) יש מגדולי המורים שאמרו שאפילו מכניסו לקיום אינו בולע יותר מכדי קליפה והביאו הטור והב"י כתבו דהמתירין הם רבינו הגדול הבה"ג ורבינו יונה והרמב"ן אוסר ודעת התוס` ע"ז ע"ד ע"ב כהמתירין והר"ן ז"ל שם הביא ב` דעות ולא הכריע והב"י בספרו ובש"ע פסק כהמתירין דלא בלע רק כדי קליפה כיון שבשל דבריהם פליגי שומעין להקל ע"ש.
ולפ"ז נלפענ"ד להתיר הני וויסקיס לא מיבעיא אי קיי"ל כהראב"ד ודעימיה וכמו שפסק בש"ע דסתם יינם בטל בששה א"כ כאן כיון שהחבית מלאה יי"ש לכ"ע יש בו לבטל טעם היין היוצא מן הבליעה דכאן יש כמה פעמים יותר מששה אלא אפילו אי נימא כר"ת דבעי ששים מ"מ כיון דחבית לא נאסרה אלא כדי קליפה א"כ האיסור לא הוי אלא דבר מיעוט כדי קליפה וכנגד קליפה לכ"ע איכא ששים בחבית ובטל היין בששים ויותר והא דאמרינן בכל מקום דאין במה שבתוך הכלי ששים כנגד כל הכלי ועיין ש"ך יו"ד סי` צ"ח סק"א ועוד היינו דוקא אי בעינן ששים נגד כל הכלי אבל גבי קליפתה שהיא דבר מיעוט לכ"ע יש בה ששים וא"כ לפ"ז הרי הוא היתר גמור בלי שום חשש.
איברא דאכתי יש לעיין שהרי קיי"ל ביו"ד סי` צ"ח ס"ה דאין מבטלין איסור לכתחילה ונחלקו הראשונים דעת הרמב"ם שהוא מדרבנן ודעת הראב"ד שהוא מדאורייתא ועיין ש"ך שם סק"ז ובפת"ש ובמקום אחר הראתי מדברי מרן כק"ז בבית שערים א"ח סי` פ"ט דאפילו למ"ד אין מבטלין איסור לכתחילה הוא דרבנן מ"מ היינו דוקא באקראי בעלמא אבל לבטל איסור בתמידות לכו"ע דאורייתא והביא ראי` מדברי הריטב"א ועוד וא"כ הכ"נ דכיון דדבר שבתמידות הוא א"כ אפשר דאין מבטלין דאורייתא הוא לכ"ע. עוד יש לעיין לפ"מ שכתב הר"ן בפ` אין מעמידין על המשנה מפני מה אסור גבינות וז"ל והקשה הרב ר` יוסף הלוי ז"ל למה לן למימר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה אפילו כשירה נמי ליתסר משום בב"ח וכו` אבל הראב"ד ז"ל כתב דבלאו הכי לא אזלינן בה בתר נ"ט דבכל דבר של עכו"ם לא הלכו בו חכמים בתר נ"ט ואין מטעימין אותו לקפילא אלא כיון דשכיח בהו טעמא אוסרין אותן לעולם וכו` אלמא בכל דבר של עו"כ אין הולכין בהן אחר נ"ט עכ"ל וה"ה בפ"ג מהמ"א כתב דדעת הרמב"ן והרשב"א כהראב"ד ע"ש בפ"ג מהמ"א הי"ג.
וכן ראיתי לרבינו הגדול הבעה"מ חולין פ` כל הבשר על קושית מהר"י מיגש וז"ל ומה שהקשה למה לא שערוה בנותן טעם תדע כי כל דברים של עו"כ שאסרו באכילה אפילו בתערובת משהן אסורים כדי להרחיק ישראל מהן ולפרוש מגעוליהן ולא הלכו אחר נ"ט כמו שהלכו בדבר של ישראל שנפל בהם האיסור עכ"ל ע"ש ובשו"ת (מהר"י אורגס) דברי יוסף סי` כ"ח כתב דע"כ לא אמר הראב"ד אלא היכא שדרכן לעשות אותו דבר בתערובות איסור תמיד דכיון דדרכם בכך חששו חכמים אבל במקום שאין דרכן בכך לא חש הראב"ד ז"ל ועיין ב"י יו"ד סי` קט"ו ד"ה והרשב"א דאפילו שהוא דבר מיעוט אין הולכין באיסור ע"ג אחר נ"ט והוא עיקר וכתירוצו של הראב"ד ועיין ט"ז שם סק"ט והפר"ח יו"ד סי` קי"ח סקל"ו תמה אמהרי"ט בחלק ב` סימן ג` בפ"ק דעכו"ם דיין במורייס הוה מין בשאינו מינו ואינו בטל אלא בנ"ט דאישתמיטתיה דברי הראשונים דבדברים של גויים אין הולכין אחר נ"ט גם בשו"ת מים רבים יו"ד ח"ב האריך בזה ע"ש ועיין משנה הלכות ח"ז סי` קי"ג הארכתי קצת בזה וא"כ לכאורה נפל פיתא בבירא דכיון דהאי ביטול בעכו"ם בעינן א"כ לדעת כל הפוסקים אלו לא שייך ביטול אפילו בששים דלא אזלינן אחר נ"ט בעכו"ם.
והנראה לפענ"ד דגם מזה לא קשה חדא דהרי כפי הנראה דהמחבר ורוב פוסקים ס"ל דגם בעכו"ם כיון שנתבטל נתבטל ועיין שו"ת רדב"ז דדבריו סתראי נינהו מסי` תקמ"ז ח"ג שכתב שם אם מותר לקחת מן העכו"ם דבר שנתבטל בששים הדבר ידוע שהוא אסור דהוה בשעה שלוקחו מן העכו"ם כאלו מבטלו לכתחילה ובסי` תק"פ לקחת אשכול ענבים מן הכרם של עכו"ם ולאכלו בביתו דכבר נתבטל האיסור ביד העכו"ם ע"ש וכבר האריכו בו האחרונים ועיין ערוך השלחן ובשד"ח מערכת א` אות ש"ס ודרכ"ת יו"ד סי` קכ"ב ובספרי הנ"ל הארכתי בזה.
ובישוב סתירת הרמ"א דביו"ד סי` ק"מ כתב דלקנות מן העכו"ם הוי כלכתחילה ואסור ובסי` קכ"ב ס"ו כתב דכיון שכבר נעשה ביד עו"כ מיקרי דיעבד ע"ש ובדרכ"ת, וכתבתי בס"ד לחדש ולחלק לבין מי שכוונתו לשם לקנות האיסור מן העכו"ם כלומר שהישראל רוצה בהאיסור שנתבטל אצל העכו"ם וצריך לו ולכך הוא קונהו שהעכו"ם בטלוהו ובלאו הכי לא הי` קונהו ובין היכא שהישראל אינו צריך רק לההיתר וקונהו אלא שנתערב בו איסור אצל העכו"ם אבל הישראל אינו רוצה בו דאז מותר לקנות אפילו לכתחילה כיון שנתבטל בששים, וטעם הדבר שהרי הא דאין לקנות מהעכו"ם דבר שנתבטל אצלו ולא אמרו דבטל אצלו בששים כתבו הטעם דגזרינן דלמא יאמר לו לכתחילה לבטל ולישראל אסור וילך ויאמר לעכו"ם ולכן גזרו שלא ליקח ממנו אבל היכא דאינו רוצה בהאיסור ולא איכפת ליה בהאיסור אלא בההיתר לא חיישינן דלמא יאמר לעכו"ם לבטל ומותר ליקח והבאתי לו קצת סמוכין בס"ד ולפ"ז דידן נמי כיון דאינו רוצה בהיין היוצא מן הבלוע ואינו רוצה אלא בהוויסקי שפיר אמרינן דמותר לקנות כיון שנתבטל אצל העכו"ם.
וא"כ לא מיבעיא לדעת הפוסקים דלא ס"ל דאסור לקנות וכדעה אחת ברדב"ז שגם אצל עכו"ם איכא ביטול וכיון שנתבטל הרי הוא היתר גמור אלא אפילו לפי שיטת הראב"ד ובעה"מ מ"מ בדידן נמי מודה דמותר לקנות ועיין ב"י שהביא לרבינו יונה בסי` קל"ה שהוא מן המתירין וז"ל לפי שהיין הנבלע בצונן דבר מועט היא וזה ששנינו נכרי נותן לתוכן יין וישראל נותן לתוכן מים ואינו חושש כלומר משתמש בהן ע"י ואינו חושש ואע"פ שהיין נפלט על ידי אותן המים וקי"ל שאין מבטלין איסור לכתחילה הכל שרי לפי שהיין הנבלע מועט והקנקן כלי שאין דרכו להשתמש בדבר מועט אלא בדבר מרובה ולפיכך כיון שא"א לבא לידי נ"ט מותר לבטלו לכתחילה ע"ש וכ"פ בש"ע סי` קל"ד ולפ"ז הכ"נ כיון דהני חביות אין דרכן להשתמש אלא בדבר מרובה כשהן מלאין יי"ש והיין הנבלע מועט הוא כדי קליפה כה"ג מותר אפילו בישראל אם הי` ממלאו לכתחילה לפי שיטה זו א"כ כ"ש בעכו"ם דאיכא ספיקא טובא חדא דלמא קיי"ל כהפוסקים דכל שנתבטל ע"י עכו"ם נמי מהני, ואת"ל דלא מהני דלמא קיי"ל כרבינו יונה דהכי לא מקרי מבטל איסור לכתחילה ואפילו ישראל מותר ואת"ל לישראל אסור שמא כה"ג מיקרי דיעבד ומותר לקנותו ושמא קיי"ל דהיכא דאינו רוצה באיסור מותר לקנות מן העכו"ם לכתחילה דאז לא גזרו שמא יאמר לעכו"ם לבטל ועוד כמה ספיקות ושפיר יש לסמוך לכאורה אכל הנ"ל.
ואכתי פש לן לעיין דלכאורה לפי השמועה הם שופכים את היי"ש בחביות של יין דוקא כדי שיספגו הריח והטעם של היין וא"כ אפשר דהא מילתא עבידא ליה לטעמא ומילתא דעבידא לטעמא אפילו באלף לא בטיל כמלח ותבלין עיין רמ"א יו"ד סי` קי"ד ס"ו ובסי` צ"ח ס"ח בהג"ה ועיין ש"ך שם סקכ"ח והא דלא דמי לבשר שג"כ נותן טעם ע"ש וצ"ע.
והנלפענ"ד דלא קשה ומתחלה נחקור האי טעם שסופג היי"ש מהחבית שנכבש בו יין שבע שנים מה הוא ולכאורה קשה אי היי"ש מקבל טעם היין וטעם היין משביחו א"כ למ"ל כל הטורח לכבוש חביות ז` שנים ביין ואח"כ להריק היין מהחביות ולהשים בו יי"ש באותן החביות כדי שיספוג מהן טעם יין הי"ל ליקח קצת יין כפי המשוער שמוציא החביות הבלע ולשים בתוך היי"ש וישביח את הוויסקי אם היי"ש הוא המשביח ולמה עושים זה דוקא ע"י חביות וע"כ צ"ל דיין כשלעצמו אינו משביח ביי"ש אלא אדרבה אפשר פוגם נמי ולכן המציאו המצאה זו אלא דא"כ מ"ש דכה"ג היין משביח וכה"ג פוגם מתוך החביות משביח וכשלעצמו פוגם, ונלפענ"ד בתרי אנפין או דנימא דבאמת יין כשהוא לעצמו פוגם ביי"ש או אינו פוגם ואינו משביח והא דמשימים היי"ש בתוך חביות של יין הטעם הוא דהמשים יי"ש בחביות חדשה של עץ יש לו ריח רע ריח של עץ ואותו ריח יקלוט ביי"ש ויספוג טעם חבית שהוא טעם של עץ בתוך היי"ש וירגש הטעם בהיי"ש ויקלקל טעם היי"ש ולכן משמין קודם יין בתוך החביות ובכן החבית בולע טעם יין והיין מפיג טעם וריח של החבית החדש ומפיג ריחו הרע של החביות ואח"כ כשמניחין בו יי"ש לא נפגם היי"ש מהחבית ונמצא דהיין הנבלע בחבית אינו נותן טעם בהיי"ש ואינו משביחו כלל אלא פעולת היין הוא ששולל הריח רע של החבית שלא יכנס ביי"ש ולפ"ז אין היין נותן טעם כלל ביי"ש.
שנית י"ל כשהיין כשהוא לעצמו ודאי אינו משביח ולכן אין נותנין מעט יין בתוך היי"ש אבל כשהוא נבלע בחבית וסופג בעצמו טעם חבית וריחו אז בצירוף טעם החביות ושותפתו כשמשמין אח"כ היי"ש בחבית אז משביח החבית היי"ש והיינו בצירוף היין טעמו וטעם החבית שנכבש בו ז` שנים לפי דעתם ולכן א"א להשים אלא רק מעט יין בהיי"ש שצריך דוקא לבא ע"י החבית וכנ"ל. אלא דלפ"ז ממ"נ מותר דאי כטעם הראשון א"כ היין אינו נותן טעם כלל ומותר לכתחילה ואת"ל כטעם השני א"כ הו"ל זוז"ג כלומר היין והחבית וכל שזה וזה גורם ושני גורמין שוים הם כה"ג מותר לכתחילה ועיין תוס` ע"ז מ"ח ד"ה ורבנן מיהו הכא נראה דהוי גורמין שוים.
וראיתי מלאכי אלקים עולים ויורדים במה דקיי"ל דיין במים בטל בששה חלקים אי דוקא במים עולים או גם בשאר משקין דינא הכי והט"ז יו"ד סי` קי"ד סק"ד כתב דיין במים בטל בששה וה"ה שאר משקין ואדרבה פשיטא ליה דשאר משקין מבטלין טעם היין יותר ממים והש"ך בנקה"כ שם חלק עליו דשאר משקין לא וכן מבואר באו"ה הביאו הש"ך סי` קכ"ד סקכ"א. ועיין מטה יהונתן והוא כחכם יודע פשר בין הט"ז והש"ך ז"ל. הן אמת דלפעוט כמוני לאחר עיוני באו"ה בפנים לפענ"ד לא ראיתי משם תיובתא לרבינו הט"ז ולא ראי` לדבריו דהאו"ה כתב בסוף אות ט"ז שם וז"ל ודוקא שנתערב יי"נ במים אבל אם נתערב ביין אחר או בתבשיל שמשביחו ודאי אסור הכל עד ס` עכל"ק.
ויש לדייק שכתב ודוקא שנתערב יי"נ במים אבל אם נתערב ביין אחר למה נקט יין אחר הילל"ל אבל אם נתערב בשאר משקין ומדפרט דוקא יי"נ משמע דשאר משקין אין אוסר ועכ"פ היל"ל ודוקא שנתערב במים אבל אם נתערב ביין או בשאר משקים וגם מדכתב או בתבשיל שמשביח ולא נקט שאר משקין שמשביחין משמע דמשקין כולם הו"ל כמים ולכן לא הוציא רק יין אחר או תבשיל אבל שאר משקים דינם כמים ועכ"פ מדלא זכר שאר משקין כלל מה דינן צ"ל דפשיטא ליה דכמים הם דאי פשיטא ליה דאין דינן כמים אלא משביחים היל"ל דלא פשוט יותר משאר יין דמשביח ואפ"ה כתבו וא"כ כ"ש דהי"ל להזכיר שאר משקין אבל אי נימא כדעת הט"ז אתי שפיר דקאמר מים מבטלין וה"ה שאר משקין כוותייהו אלא דלא תטעה לומר דאפילו בשאר יין קמ"ל דשאר יין לא מבטל וגם בתבשיל שמשביח אסור אבל בתבשיל שאינו משביח נמי דינו כמים ושאר משקים וי"ל עכ"פ לפענ"ד אין מכאן תיובתא לרבינו הט"ז ולכן מצינו בזה מחלוקת הט"ז והש"ך. ולפ"ז להט"ז ביי"ש נמי בטל לכ"ע ולדעת הש"ך לכאורה צ"ע.
והנה בא"ח סי` ר"ב ס"א ברמ"א הביא שיטת הרשב"ץ במשקים חריפים כשכר וכדומה מתבטל עוד בפחות מששה רק אם הרוב הוא שכר סגי לענין ברכה לברך עליו שהכל ובבאה"ט סק"ז הביא דעת הש"ך הנ"ל בחצי עיגולין ובסק"י סתם כט"ז והמג"א סי` ר"ד סקט"ז נראה לכאורה דס"ל דבשאר משקין לא נתבטל דאפשר שאין מפסידין טעם היין אלא דביינות שלנו שאינם חזקים ס"ל דבטל אפילו בשאר משקין, וראיתי באגרות משה יו"ד סי` ס"ב שציין לדברי המג"א סי` ר"ב ס"ק ג` שהש"ך הגיה בהגליון אם נתערב יין בשכר תאנים ופי` המג"א דכוונתו דוקא שכר תאנים דאינו מפסיד טעם היין אבל שאר משקין מיד כשנתערב בהן כ"כ עד שנפסד טעם היין אף שהוא פחות מרוב מברכין עליו שהכל ונראה דדוקא בדברים שאינם חריפים פליג הש"ך על הט"ז אבל בדברים חריפים מודה דמבטלין ע"ש. ולפ"ז בין לדעת הט"ז ובין לדעת הש"ך סגי בששה פעמים נגד היין לבטל.
(ואגב ראיתי באג"מ הנ"ל שהקשה על מטה יהונתן סי` קי"ד שכתב לחלק בין שהיין משביח למשקין אוסר עד ששים ורק משקין ומים שאינן נשבחין מן היין ליכא איסור רק משום דטעם יין בטל בששה ותמה עליו כי יין פוגם את המים הא ודאי לא נכחיש את המציאות שהרבה בנ"א נותנים מעט יין בהמים ששותים להטעים יותר אך הא דמוכח משום דעכ"פ יקליש טעם היין שהיא רק קיוהא בעלמא ע"ש ולפענ"ד אי משום הא אפשר ליישב דברי רבינו יהונתן דודאי יין כשהוא מזוג במים כראוי הוא משובח לשתות וגם מים כשהוא לעצמו נמי המים הם ראוים ומשובחים וכמים קרים אנפש עיפה אבל מעט יין בתוך מים אז לא הוי לא מים ולא יין ופוגם גם המים למי שרוצה לשתות מים ודוגמא לזה בתירוש שהוא ראוי לקדש עליו וגם יין לאחר מ` יום הוא כבר ראוי ויין לאחר ג` ימים הוא תותת ואינו לא יין ולא תירוש ואינו ראוי וכן מצינו במוקצה דגרוגרות וצמוקים שבת מ"ה דראויין מתחילה ואח"כ מתקלקלין וחוזרין ונראין לאחר שנתיבשו והכ"נ בהני מים שראוים כשהן לעצמן ומזוגין ביין הם משובחים אבל כשנותנין רק מעט יין נעשים קיוהים ולא משובחים ואם ימצא מי שהוא שישתה כעין זה בטלה דעתו אצל כל אדם כנלפענ"ד לישב דברי המטה יהונתן ודו"ק).
עוד נלפענ"ד לפמ"ש התוס` ע"ז נ"ז ע"ב ד"ה לאפוקי דמאי דגזרו בסתם יינם לאסור בהנאה יותר מפתם ומשמנם היינו משום דשכיחי לנסוכי לע"ז אבל עתה שבטל ניסוך שאין יודעין בטיב ע"ז דיין להיות כפתם ושמנם וכו` ועיין טור וב"י יו"ד סי` קכ"ג ובזה"ז דבעכו"ם שבחו"ל לאו עע"ז הן אלא מנהג אבותיהם בידיהם אין כאן איסור כלל משום ליתא דניסוך רק משום חתנות ומשום בנותיהם ורק בשתיה ולא בהנאה והר"ן בתשובה סי` ה` מביא בב"י סוס"י קכ"ג כתב על בסדר ישמעאל דהיינו שהישמעאלים מבשלים היין בשול יפה עד שנעשה דבש שהוא מותר אפילו בשתייה משום דגם יינם אינו אסור אלא בשתיה לפי שאינן עע"ז ואין בו משום ניסוך אלא משום חתנות וכל שאוכל אותו בדרך שאין בו משום חתנות אפשר שהוא מותר והדבש אין בו משום חתנות דלא גרע מיין מבושל שאין בו משום חתנות והקשה הר"ן דהרי כשהי` תחלתו יין נאסר ואיך פקע איסורו משום דבשלי` ותי` דכל שאיסורו משום חתנות אינו אסור אלא כששותה בענין שקרוב לבא לידי חתנות וכו` וא"כ אפשר כשנעשה דבש מותר אעפ"י שכשהי` מתחלתו יין נאסר ע"ש ואף דלא קיי"ל כותיה דהר"ן עיין ש"ע יו"ד סי` קכ"ג סכ"ו דהדבש אסור י"ל דדוקא התם דעכ"פ אוכל הדבש ממש שנאסר בהיות יין וא"א שיותר אח"כ אבל הכא דליכא רק הבלע שנבלע בחבית ופלט לתוך היי"ש וליכא שום הרגשת יין ורק שותה יי"ש דליכא ביה משום חתנות כה"ג אפשר דכ"ע מודו דאין הבלע אוסר היי"ש.
והנה האו"ה כלל מ"ג אות י"ב כתב וז"ל ומטעמא דלעיל נהגו בכמה מקומות לקנות כרוב שלוק שקורין קומפוש"ט וכתב בא"ז וגם לא חיישינן שמא יתנו בתוכו יין אך אם דרכן לתת בתוכו יין וחומץ כשמבשלין אותו אסור עכ"ל (ביאור דבריו) נראה דהיינו אפילו כשלא ראה שנתנו בתוכו ואמר מהרא"ש אפילו במקומות שמחמירין בו אם יש א"י אחד בעיר שהניח להכשיר אותו בבישול מותר לקנות בסתם מכל א"י שבעיר דהוה כמו מחבואה אחת שמצלת על כל הכהנות והכי נוהגינן ופסקוהו הרמ"א יו"ד סי` קי"ד ס"י. והט"ז ס"ק י"ג שם הקשה אהא דהאי מחבואה יש לכל אחת מהכהנות ס"ס ספק אם היתה באותה מחבואה ואת"ל לא היתה שמא לא נאנסה וזה ל"ש כאן דמה מועיל מה שאין עכו"ם זה מערב לשאר שדרכן לערב וא"ל דכאן מיירי ג"כ מספק דלא ידעינן איזה עכו"ם הוא שאינו מערב שהרי לא נזכר כאן שום רמז מזה דלא ידוע אי איזה עכו"ם הוא ע"ש.
האמנם מרן בבי"ש יו"ד סי` ר"י תמה על דברי הט"ז חדא דהוי ס"ס שא"י להתהפך ולומר שמא לא נבעלה ואת"ל נבעלה שמא היתה במחבואה ועוד דהוי שם אונס חד ובזה י"ל כיון דספק שמא היתה במחבואה ולא היתה ריעותא שתיאסר כלל בספק זה אתה צריך להתחיל ולא בעינן יכול להתהפך כמ"ש ש"ך בדיני ס"ס אות ט"ו וגם לא מקרי שם אונס כמ"ש החוו"ד שם באות י` אלא הא קשיא הא הוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות דספק שמא לא נאנסה היא בגופה ושמא זה היתה במחבואה ולא אחרת הוי ספק בתערובות ותי` דספק אחד בתערובות וספק אחד בגופו לא חשיב ס"ס היינו דוקא בא"א לספק הספק בתערובות כ"א רק מחמת האחרים כגון בספק טריפה שאם נתערב דאם התחיל שמא זאת אינה טריפה שוב לא תוכל לומר ואת"ל טריפה דא"כ שוב אין כאן ספק ואסורה וע"כ התחיל מכח האחרים שמא זאת אינה ספק טרפה כבר הודית שיש כאן ספק טרפה וע"כ אתה צריך להתחיל שמא אין כאן טריפה כלל ואת"ל יש כאן טריפה שמא אינו זאת א"כ ספק השני הוא בשני גופים אבל כאן אפילו אין כאן רק כהנת אחת שפיר יש ס"ס ואפשר לדון עליה בלי האחרות שמא היתה זאת במחבואה והוה כמו ספק על, ואין כאן ריעותא כלל ואת"ל לא היתה במחבואה אימר לא איטמי שפיר מקרי שני הספיקות בגוף אחד עיין ש"ך דיני ס"ס אות ד` ופלתי סוס"י קי"א סברא מתוקה ע"ש.
ולולי דמסתפינא להכניס ראשי בין הרים הגבוהים הי` נלפענ"ד לישב קושית הט"ז דהכא נמי איכא ס"ס שהרי פשוט דהגם שיש מערבין מ"מ אפשר שלפעמים לא יערבו הרבה אלא פחות משיעור ששים שאז בטל היין וא"כ יש כאן נמי ס"ס ספק אם זה העכו"ם מן המערבים ואת"ל שעכו"ם זה עירב יין מ"מ דילמא לא עירב כשיעור לאסור אלא באופן שיש ששים ולא נאסר הקאמפוש"ט ואפילו אם דרכם לערב אפשר דפעם לא הי` לו די לערב וע"כ אינו מוכרח שהמערבים מערבים לעולם יותר עד שלא יהי` ששים וא"כ יש כאן ג"כ ס"ס כנ"ל אלא דלא הוה ס"ס המתהפך שהרי א"ת שמא הוא מן המערבין וי"ל דכיון דסתם יינם דרבנן סגי ס"ס אפילו שאינו מתהפך הגם כי יש לפלפל אי לא הוי מתהפך ודו"ק.
וכ"ק מרן בבי"ש רוח קדשו הופיע עליו לפרש דברי הט"ז דאין ההיתר משום ס"ס דמחבואה אלא ההיתר הוא מדין דנאבד אחד מהם המבואר בסי` ק"י והכא איקבע מיעוט ההיתר שיש ודאי אחד שאינו מערב ולא איקבע האיסור דהאחרים רק ספק אי מערבין ע"ש.
ובמ"ש יצא לישב דברי זק` הגה"ק מאוה"ג מוהר"ר עמרם חסידא זצ"ל על מה שהיה נהוג בעירו בענבים יבשים שהנכרים היו מוצצין הסענץ מן הענבים היבשים וקיי"ל כר"ה ע"ז נ"ה יין כיון דהתחיל למשוך עושה יי"נ וכדאיתא ביו"ד סי` קכ"ז סי"ז ואמר הצ` מוהר"ש ליכטענבערג זצ"ל שהגה"ק מוה"ר עמרם חסידא זצ"ל סמך עצמו אהא דאמרינן אם יש מחבואה אחת מצלת על כל השכונה כולו והכ"נ אם יש רק נכרי אחד שאינו ממשיך מציל על כולן וביאר דבריו בבי"ש באופן הנ"ל ע"ש.
וא"כ לדידן נמי אם אינו ברור שכלם עושין כן ויש לן עכ"פ אחד שאינו עושה כן כלומר שעושין יי"ש ואין מניחין בחביות של יי"נ כה"ג הי` מותר לקנות מכולם כמו בקומפוט"ש הנ"ל דמחבואה אחת מצלת על כלם הכ"נ היתה מצלת על כולם וזה אם הוויסקיס כולם לא נעשו במקום אחד שאם נעשו במקום אחד א"כ ליכא רק גוי אחד שעושה כדרכו ואם לא ערב עם אחרים אין במי לתלות.
ומיהו אמה שכתבתי לעיל לפענ"ד יש לסמוך ובפרט כי חשבתי דבאמת אשר פיהם דבר שוא כמו שאמרינן כדי לשבח את מקחו הוא אומר הכ"נ אפשר דכל המעשה הוא שקר ורק לשבח את מקחן אומרים ולפ"ז מיושבת נמי הקושיא למה לא נותנין מעט יין ביי"ש דבאמת היי"ש אדרבה לא טוב ליין אלא שהוא עושהו לשבת ומיהו לא כתבתי זה לסמוך עליו אבל הראשון נראה.
איברא גמ` מפורשת היא ע"ז ל"ג ע"ב איבעיא להו קנקנים של יין של עכו"כ מהו ליתן בתוכו שיכר רב נחמן ורבי יהודה אסרו ורבא שרו ורבינא שרי ליה לרבי חייא בריה דר"י למירמא ביה שיכרא אזל רמא ביה חמרא ואפי` הכי לא חש לה למילתא אמר אקראי בעלמא הוא וכתבו התוס` ד"ה שרא אומר ר"י דהוא הדין מים וכל שאר משקין לבד מיין ע"כ ובתוס` שם דף ל"ב ע"א ד"ה ומאוצר וז"ל ואין לאסור מטעם שמשימין המשקה בחבית שהיה בו יין נסך דהא אמרינן לקמן דשרי למירמא ביה חמרא ושיכרא ע"כ ומהר"ם מחק חמרא והדין עימו שהרי בגמ` שם אמרו רבינא שרא וכו` אזל רמא ביה חמרא ואפ"ה לא חש משמע דלא חש שאחרים יעשו כן אבל ודאי אסור לעשות כן וגם מלשון התוס` דהכא שכתבו לבד מיין משמע דחמרא אסור אבל כל שאר משקאות מותר ולפ"ז בדידן כיון דהוויסקי אינו יין אלא משאר משקאות א"כ מותר ובאמת כי כן מבואר גם ברמ"א יו"ד סי` קי"ד ס"ד (יין תפוחים) וכו` אם רואה שמוציאין אותו מהחבית מותר ולא חיישינן שמא עירב בו יין גם אין לחוש אם נתנו משקין אלו בכלים של יין ועיין ש"ך וביאור הגר"א שם ועיין עוד יו"ד סי` קל"ז ס"ד והגם דבש"ך שם ס"ק ט"ז דייק דדרך קבע אסור ליתן בהן משקין כדלעיל סי` קכ"ב מ"מ כתב דבדיעבד מותר וא"כ ה"נ כל שהניחם העכו"ם כדיעבד דמי ומותר לכו"ע.
והיום בפתחי ספרים נפל מילתא בליבאי במחלוקת רבותינו הראשונים בקנקנים של יין נסך אי אוסר עד שישים או עד כדי קליפה ועיין ש"ך סי` קל"ה ס"ק ל"ג בסי` קל"ז ס"ק ט` באריכות ולכאורה צ"ע לפמ"ש ב"מ דף מ` ע"א המפקיד יין אצל חבירו יוציא לו שתות ליין ור"י אומר חומש ופירש"י אם הפקיד אצלו יין ועירבבו עם יינו הקנקנים בולעים שתות ולר"י חומש וכן פוסק הרמב"ם פ"ה מהל` שאלה ופקדון ובש"ע חו"מ סי` רצ"ב סי"ג וא"כ מבואר דהיין בולע בקנקנים עד שתות ולא יותר וא"כ יצטרכו לבטל כמה שבלע ולמה לן ששים וכדי קליפה מאי בעי הכא וכעת צ"ע.
ועיין ב"י הובא בט"ז יו"ד סי` צ"ג ס"ק ב` דר"י הלבן התיר בשר שנתבשל בקדירה של חלב והיה בה חלב כל הלילה ואמר כיון דבולע פעם אחת ב` וג` מקודם לכן לא בלע בלילה כלל וחלב שבלע מקודם לכן לא נאסר והנותן טעם לפגם הוא ע"כ וביאר הט"ז דבריו דכיון דלגבי יין נסך אמרינן שהם רכין בולעים אפי` בצונן עד שיהיו שבעין מלבלוע בהניתר תחילה כגון שהיו בהן ג` פעמים מים תחילה ואח"כ אין בולעין צונן עיין גמ` ע"ז ל"ג ובטור סי` קל"ה הכ"נ ס"ל לר"י הלבן לענין בשר וחלב שאם היה חלב בכלי חרס ושבע מלבלוע בצונן לא בלע עוד בליעה בצונן והלבוש כתב דאפי` היה אח"כ מעת לעת נמי אינו בולע כיון שהוא ישן וכ"כ הב"ח וראיתו ממה שכתב המדרכי הערוך על דין דר"י הלבן הנ"ל שיש ראי` לדין שלו בפ` המפקיד דף מ` דהוה קנקנים ישנים אין מוציא לו בלע וכיון דטעין טעין והט"ז תמה עליו דמ"נ הגם שהוא שבע מלבלוע מ"מ אם מכניס בכלי מאכל אחר פולט ממה שבלע וחוזר ובולע חדש ע"ש ובש"ך בנקה"כ שהסכים לדבריו ומיהו פשוט דגם לט"ז וש"ך מודי דכל ששבע מלבלוע אינו בולע יותר וא"כ עכ"פ לדידן יצטרכו לבטל שתות כמו שכתב במתני` דהיין בולע שתות וצ"ע.
שוב ראיתי בגליון מהרש"א שהביא בשם החו"י בשו"ת סי` ק"א עלה צ"ט שתמה דא"כ אם שהה רק רגע אחד צונן נמי יאסר אלא ע"כ רק גבי יין נסך אמרו כן ומהאי דפרק המפקיד אין ראי` דרק בעין אינו בולע אבל טעם מ"מ בולע ונאסר הכלי ע"כ ולפ"ז היה אפשר ליישב קצת מה שהקשה בנו היקר חתני הגאון מוהר"ר יהודה ארי` שליט"א וא"כ בשאר איסורים למה צריכין שישים נגד כל הכלי ולהנ"ל לכאורה כיון דהטעם נבלע נאסר הכלי ומיהו לגבי יין נסך גם הוא מודה וא"כ אכתי קושייתן צ"ע.
ואשר לכן לפענ"ד מי שאינו רוצה לשתות הויסקי עד שיתברר לו האמת הוא כך שנותנים בחבית של יי"נ ורוצה להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו תע"ב אבל מצד ההלכה ליכא לפענ"ד איסור לשתותו ומי ששתה ודאי אין צריך תשובה על מה ששתה כנלפענ"ד.
אלה דברי מחותנו אוהב נפשו דשכג"צ ותורתו וכאש"ל וכל הנלוים אליו בלב ונפש.
מנשה הקטן

נא_שכל האט געשריבן: @לאן אתה הולך לגבי 'מילתא דעבידי לטעמא' אז ס'ווערט נישט בטל ווען ס'נרגש דער שבח הטעם (במקצת עכ"פ) איז נישט דא קיין חילוק צווישן בעין און א בליעה?

לכאורה אפי' ביי א בליעה, די דין איז דען א חוק בלי טעם, די ווארט איז אז ס'ווערט נישט בטל וויבאלד ס'דא א טעם סא מה לי אז די טעם איז פין א בעין צי פין א בליעה.
ווען נישט איז די פראבלעם דא נישטא אין זעסט דאך אז אלע זיכן היתרים.