עס איז באקאנט אז אסאך צדיקים האבן געהאט אן ענין צו מהפך זיין די קללות לברכה אויב געדענקט איר נאך ביטע מוסיף זיין וזה החלי
ואכלתם בשר בניכם
די קינדער ווועלן זיך יאגן צום רבין'ס טיש און זיי ווען אנטלויפן פון די סעודה פאר די פלייש אזש אז די עלטערן וועלן דארפן אויפעסן די קינדערס פלייש (כמדומה לי האמרי חיים זי"ע)
בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל כו'. הנה ידוע שאף שלפי הנראה דברי התוכחות אלו הם קללות אבל לפי האמת אינם רק ברכות.
ואפו עשר נשים. פי' ואפו כי הנה התורה נק' לחם חטה שהוא כ"ב אותיות התורה כמנין חט"ה. והענין כי האוכל עיסה שלא נאפית עדיין אינה מתעכלת במעיו כלל ואינה נבלע באבריו להיות ממנה דם הנפש אבל האוכל אחר אפייתו הוא מתעכל במעיו ונבלע באבריו להיות ממנו דם הנפש והיו לאחדים ממש. וכן הענין במזון הנפש שהיא התורה שכשאינה אפויה אצל האדם כמו שית' לקמן, אף אם הוא אדם שלומד תורה הרבה אינה מתאחדת עמו אלא היא ענין בפ"ע והוא בפני עצמו ואינו מקבל חיות כלל ממנה כענין הלחם הגשמי שלא נאפה עדיין כלל, אבל כשהתורה אפויה אצל האדם היא נבלעת בכל רמ"ח אבריו והיו לאחדים ממש כנ"ל. וזהו שאמרו חז"ל על פסוק ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה בכל רמ"ח אבריו היא שמורה וכו'. וכמשנ"ת ע"פ ושבתה הארץ. ולהבין ענין האפיה הוא ענין אמרם ז"ל כי התורה נתנה אש שחורה על גבי אש לבנה, (וע' בהרמ"ז פ' עקב דף ער"ב סע"ב. פי' אש שחורה חכמה סתימאה ע"ג אש לבנה הוא אבא. וא"כ פי' וענין אש שחורה הוא ע"ד ישת חשך סתרו ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה שחורה אני ונאוה ע"ש). והנה ענין אש שחורה הוא אש מסותרת ונעלמת בלב כל א' ואחד מישראל באהבה ותשוקה לדבקה בו ית', שאף שהוא טרוד בעסקיו הגשמיים כי לבו בוער תמיד לאהבת ה' כמ"ש צעק לבם אל אדני כי הלב צועק בהעלם והסתר לדבקה בו ית' ונק' חולת אהבה וכמ"ש סמכוני באשישות וגו' כי חולת אהבה אני (וזהו ענין אני ישנה ואעפ"כ ולבי ער. ועמ"ש* ע"פ ציון במשפט תפדה), ובאהבה זו המסותרת ובוערת אשר רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה שמתלהב ובוער תמיד לדבקה בו ית' בזה יוכל האדם לאפות לחם חטה שהיא התורה וכשיאפה האדם את התורה בשלהבת האהבה אליו ית', בזה יובלעו דברי תורה במעיו והיו לאחדים עמו. וזהו ואפו לחמכם פי' התורה בתנור אחד פי' בחמימות האהבה הבאה מהתבוננות של אחד יחודו של עולם. וענין עשר נשים הוא שבנפש כל אחד ואחד מישראל יש עשר בחינות שלש אמות ושבע כפולות ובעשרה דברים אלו יהיה האפיה הנ"ל ויהיו בחי' אלו בחי' נוקבא שידע שבאמת אין הטוב שלו. דהיינו התשוקה לדבקה בו ית' אינו מעצמו ועבודתו רק בעל האמת נותן לו האמת.
בהיום יום מביא הרבי שרבינו הזקן הי' בעצמו הקורא בתורה. פעם אחת לא הי' בליאזנא ש"פ תבא, ושמע אדמו"ר האמצעי - והוא עודנו נער קודם הבר מצוה - הקריאה מאחר. העגמת נפש מהקללות שבתוכחה הביאתו לכאב לב, עד שביוהכ"פ נסתפק רבינו הזקן אם יוכל להתענות.
כששאלו את אדהא"מ הרי בכל שנה קורים פרשה זו, ענה: כשבאבא קורא "הערט זיך ניט קיין קללות.
zugurnish האט געשריבן:
בהיום יום מביא הרבי שרבינו הזקן הי' בעצמו הקורא בתורה. פעם אחת לא הי' בליאזנא ש"פ תבא, ושמע אדמו"ר האמצעי - והוא עודנו נער קודם הבר מצוה - הקריאה מאחר. העגמת נפש מהקללות שבתוכחה הביאתו לכאב לב, עד שביוהכ"פ נסתפק רבינו הזקן אם יוכל להתענות.
כששאלו את אדהא"מ הרי בכל שנה קורים פרשה זו, ענה: כשבאבא קורא "הערט זיך ניט קיין קללות.
בחסידות מוסבר שדברים רעים שקורים הם לא באמת רעים, כי הם באים מאלוקים, שהוא תכלית הטוב. זהו טוב כ"כ נעלה שכשהוא יורד לעולם הוא נראה רע. כמו, למשל, כשמסתכלים ישר בשמש היא מסנוורת, כי זה אור כ"כ גדול שאנחנו לא יכולים לקלוט. בעצם, בכל קללה מוחבאת ברכה נעלית שלא יכולה לרדת לעולם איך שהיא, אז היא צריכה להתחבא. לכן, כשאדמו"ר הזקן קרא בתורה, הפנימיות הטובה של הקללות האירה ואדמו"ר האמצעי, בנפשו הרגישה, הרגיש זאת, ושמע רק את הברכות.
אפשר קען איינער מסביר וואס איז פשט אין אויסטייטשן די קללות אויף ברכות? ס׳שטייט דאך אז דאס קומט פאר ׳ואם לא תשמעו לי וגו׳ צו זאגן אז עס קומט ברכות פאר׳ן נישט היטן די תורה, איז קעגן איינע פון די י״ג עיקרים
כמדומה לי אז דאס איז בשם פון קאזניצ'ער מגיד: ביים ליינען די תוכחה האט ער זיך צופלאמט ביים פסוק (כו, לא) "והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם" און געפלאמט "אוי ווי אידן ווארטן שוין אויף דעם!.."
ער האט געזאגט פשט, אז דאס איז א ברכה אז הקב"ה וועט אפשטעלן די אלע מיתות משינות און הריגת אין וועלכע אידישע קרבנות קומען ליידער אום על קידוש השם, און אנשטאט וועט הקב"ה זיך פארגליסטן אין קרבנות בהמות!
שמאטע האט געשריבן:
כמדומה לי אז דאס איז בשם פון קאזניצ'ער מגיד: ביים ליינען די תוכחה האט ער זיך צופלאמט ביים פסוק (כו, לא) "והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם" און געפלאמט "אוי ווי אידן ווארטן שוין אויף דעם!.."
ער האט געזאגט פשט, אז דאס איז א ברכה אז הקב"ה וועט אפשטעלן די אלע מיתות משינות און הריגת אין וועלכע אידישע קרבנות קומען ליידער אום על קידוש השם, און אנשטאט וועט הקב"ה זיך פארגליסטן אין קרבנות בהמות!
ידבק ה' בך את הדבר עד כלותו אותך מעל האדמה, תוכן דבריו, שצריך האדם להתפלל אליו ית"ש תמיד שיהי' לו השתוקקות וכיסופין לעבודתו ית', אך להתפלל גופה צריך רחמי שמים שיהי' כראוי וכיאות, וזהו פ' ידבק ה' בך את הדבר - מלשון דיבור, היינו שתוכל להתפלל כראוי, עד כלותו אותך - מלשון נכספה וגם כלתה נפשי, שיהי' לך כיסופין וגעגועין לעבדו באמת ובלב תמים.
אויב דו זוכסט שלימות ביי מענטשן, וועסטו עס טרעפן נאר אין שפיגל(קרעדיט: מעלות). אין א שיינעם העלן טאג...
אין פרשת תבא. בנים ובנות תוליד ולא יהיה לך כי ילכו בשבי.
געהערט א טייטש פון א ידיד: בנים ובנות תוליד. ולא יהיה לך, אויב וועסטו נישט האבן, כי ילכו בשב"י זאלסטו גיין קיין מירון צו רבי ש'מעון ב'ר י'וחאי. און דו וועסט געהאלפן ווערן.
טעם וריח האט געשריבן:
אין פרשת תבא. בנים ובנות תוליד ולא יהיה לך כי ילכו בשבי.
געהערט א טייטש פון א ידיד: בנים ובנות תוליד. ולא יהיה לך, אויב וועסטו נישט האבן, כי ילכו בשב"י זאלסטו גיין קיין מירון צו רבי ש'מעון ב'ר י'וחאי. און דו וועסט געהאלפן ווערן.
ספר ברכת ישורון, מאת כ"ק אדמו"ר מסקאליע זי"ע עס איז דא אויף אוצר החכמה, ביידע תוכחות אויסגעטייטש די כאנצע אויף ברכות, ועיין שם בהקדמה לקט קטן טישאקאווע ווערטער אין דעם ענין פין צדיקי הדורות. אגב אין אור המאיר שטייט אז די צדיק הדור האט א כח אין יעדער דור ווי אזוי דאס אויסטייטשן. ידידי ש"ב הגה"צ אבד"ק סקאליע שליט"א, האט מיר דערציילט, אז ער האט געהערט אין ארץ ישראל אז כ"ק אדמו"ר מזלאטיפאלי זצ"ל פלעגט קימען יעדער וואך הערן קריאת התורה פין כ"ק אדמו"ר משומרי אמונים זצ"ל (תשע"ב), אין פרשת בחקתי אין כי תבא פלעגט ער ארויס פין ביהמ"ד ביז נאך די תוכחה, אזוי אויך ווערט געברענגט אין כמה ספרים אז מען זאל נישט מעביר סדרה זיין די תוכחה אין שטיב, נאר אין ביהמ"ד. די הייליגע ריזינער פלעגט גיין אין גלות אין ימי בין המצרים, איינמאל איז ער געווען אין לעמבערג זייער ציטראגן, האט איהם דער גבאי כעוויזן דארט אויף א איד וואס זיין פרנסה איז אין אלע מנינים אין לעמבערג איז ער עולה צי די תוכחה וואס דארט איז געווען די מנהג אז מען איז עולה, באצאלט מען איהם אין ער כייט אלע בתי מדרשים אין אלע מנינים אין ער איז עולה, האט די הייליגע ריזינער געגעבן א שמייכל, אין געזאגט אויב אזוי אז א איד האט פרנסה פין דעם האט זיך שוין געלוינט אז עס זאל שטיין אין די תורה
