Re: אפדעיט: מגילת ספר עמ"ס מגילה
המשך:
זאת ועוד אחרת שם: וי"ל דא"כ לא הוי צריך למימר בין בחול בין בשבת [כיון דחד טעמא הוא] אלא הל"ל אין מדליקין סתם וכו' עכ"ל.
י"ל דלמא מש"ה צריך לפרש דבריו בין בחול בין בשבת דאי הוי אמר סתם אין מדליקין ה"א שיש שמנים שאסורין בשבת ומותרין בחול דעיין בש"ס בסמוך לו ונראה בריש שמעתתין בעי' מיני' אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וידליק מי גזרינן דילמא אתי לאדלוקי בעינייהו או לא אמר ליה אין מדליקין מאי טעמא לפי שאין מדליקין (פירש"י לפי שאין מדליקין בעינייהו גזרינן הא אטו הא עכ"ל). וכן הדין אם כרך דבר שאין מדליקין על דבר שמדליקין תרוייהו אסורין וגזרינן אטו בעינייהו. וכן הדין נמי בנירות של חנוכה בשבת דחד טעמא הוא משא"כ בחול י"ל שהוא מותר דזיל בתר טעמא דטעם בחנוכה בחול שאסור להדליק באלו שמנים שאסרו חכמים וכו' משום דכבתה זקוק לה וחיישינן שמא יפשע לפ"ז י"ל אם נתן בו שמן כ"ש או כרוך וכו' שמותר בחול דמה שאסור להדליק כשהוא בעין היא גופא גזירה שמא יפשע ואנן ניקום ונגזור אם נתן בו שמן דלמא אתא לאדלוקי בעינייהו דהוי גזירה לגזירה, ולא גזרינן גזירה לגזירה (ומפורש בהא שמעתין גופא גבי חלב מהותך וקרבי דגים שנותן לתוכו שמן כ"ש וכו' משני הש"ס היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה ע"ש).
לפ"ז אי הוי אמר סתם אין מדליקין ה"א דוקא בשבת אסור ע"י תערובת דשם אינו אלא חדא גזירה אטו בעינייהו ואם הוא בעין יבא לידי כבוי וכבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת וגם גזירה הטי' הוי ודאי כשאין ממשיך אחר הפתילה כמ"ש תוס' לקמן (דף ך"ד ע"א) בסוף הדיבור ד"ה גזירת י"ט אטו שבת ולא נכנס בכלל גזירה לגזירה. משא"כ בחול ה"א שמותר מטעם דהוי גזירה לגזירה לכן מפרש דבריו בין בחול בין בשבת ללמד דשניהם שוים לכל הלכותיהן דבחול ג"כ אסור ע"י תערובות והשוו חכמים את דבריהם.
ואם נפשך לומר דבר זה אי אפשר לאומרו דיש לדקדק על מה שמדייק בלשונו פתילות ושמנים שאמרו חכמים וכו' ולא אמר בקיצר פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת וכו' אלא קאי אדלעיל אשר ז"ל: בעי' מיני' אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וכו' וא"כ שמנים שאמרו חכמים מיירי משמנים ופתילות בעינייהו ולא ע"י תערובת וזה מדייק רב הונא שמנים שאמרו חכמים וכו' דקאי נמי כשהן בעין, וע"י תערובות ס"ל לרב הונא שמותר באמת בין בחול בין בשבת.
זה אינו דא"כ אכתי הדרא קושיא תוס' לדוכתא והא דלא אמר סתם אין מדליקין דה"א הא דמדייק בלשונו שאמרו חכמים וכו' דקאי דוקא על שמנים ופתילות בעינייהו אבל ע"י תערובות מדליקין דוקא בחול דמידי טעמא לאסור ע"י תערובת משום דלמא ידליק בעינייהו והתם גופא גזירה שמא יפשע ואין גוזרין גזירה לגזירה אבל בשבת דחדא גזירה היא דלמא ידליק בעינייהו ואם מדליקן בעינייהו יבא לידי כיבוי וכבתה זקוק לה ואין יכול להדליק וה"א שאסור אפילו ע"י תערובות לכך מפרש דבריו וכו' ללמד בין בחול ובין בשבת דוקא שמנים שאמרו חכמים אסור דהיינו בעינייהו אבל ע"י תערובות מותר אפילו בשבת ועדיין מנא לי' לרבא דס"ל לרב הונא מותר להתשמש לאורה.
ויש ליישב דבאמת רב הוא אוסר כל השמנים אפילו ע"י תערובות וזהו איסור כולל בהא דאמר שמנים ופתילות שאמרו חכמים משמע אפילו נתן לתוכו שמן כל שהוא דהוי איסרו מוסיף דאלת"ה לא ה"ל לסתום אלא לפרש וא"כ אף אי הוי אמר סתם אין מדליקין ממילא שמעינן מיני' אפילו ע"י תערובות והא דתקשה לך דהוי גזירה לגזירה ילפינן סתום מן המפורש דבשבת גופי' נאסרו התערובת משום גזירה לגזירה דאף אם מדליק בעינייהו לא נאסר אלא מטעם שמא יטה כמו שפירש"י שאין נמשכין ואתי להטות עכ"ל ודוחק לחלק ולהעביר בין הגזרים דדוקא במקום דאיכא למיחש שיבא לידי איסור דאורייתא הוא דגזרינן גזירה לגזירה אבל במידי דרבנן לא גזרינן גזירה לגזירה וגם לפי מאי שכתבתי לעיל בשם תוספת כשאין נמשכין אחר הפתילה בודאי יטה ומ"ה מדייק רש"י בלשונו ואתי להטות ולא כתב 'שמא' יטה משום דודאי יטה וא"כ לא הוי התם רק חדא גזירה, אפ"ה י"ל גבי נר חנוכה שהוא מדרבנן היא הנותנת שגזרו גזירה לגזירה דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. ומדקאמר בין בחול ובין בשבת ש"מ שיש עוד טעם אחר שלא להדליק בשבת וכו' ודו"ק.
זאת ועוד אחרת י"ל שלכך הוצרך לפרש בין בחול בין בשבת דלכאורה הי' מקום לחלק ביניהם דגרסינן בשמעתין (ע"ב) וז"ל: ת"ר נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכל א' ואחד וכו' יע"ש. נמצא ודאי הנר חנוכה אשר המצוה נר אחד לאיש וביתו אסור להדליק אף בחול בשמנים ופתילות וכו' דזה מצותו וכעין דאורייתא תיקנו. משא"כ המהדרין לכאורה משמע דמותרין בחול להדליק באלו שמנים ופתילות דאף אם כבתה מה בכך הא אינו מחויב להדליק וגם אם כבתה בודאי מתקן ואין לחוש שמע יפשע כיון שהוא מן המהדרין אחר מצות ומן הדין אינו מחויב להדליק רק נר לאיש וביתו והוא מוסיף מדילי' ומהדר אחר מצות והאיך יחוש לשמע יפשע. וא"כ ה"א אם הוא מן המהדרין מותר להדליק באלו פתילות ושמנים בחול, ובשבת היינו טעמא שאסור אף הוא מן המהדרין משום שיבא לידי הטיי', ולכך תני בין בשבת בין בחול ומשוה מדותיהן להיות בחדא מחתי מחתינהו ואסור להדליק בשמנים ופתילות האילו בין בחול בין בשבת אפילו אם הוא מן המהדרין.
ויש ליישב דמסתמא לא איירי רב הונא במהדרין דאם הוא ממהדרין ה"ל להדר במהדורי קמא לשמנים ופתילות שלא אסרו חכמים כיון דהשתא למצוה מן המובחר קא מכוין אלא ודאי רב הונא לא מיירי ממהדרין וק"ל.
זאת ועוד אחרת שם: וי"ל דא"כ לא הוי צריך למימר בין בחול בין בשבת [כיון דחד טעמא הוא] אלא הל"ל אין מדליקין סתם וכו' עכ"ל.
י"ל דלמא מש"ה צריך לפרש דבריו בין בחול בין בשבת דאי הוי אמר סתם אין מדליקין ה"א שיש שמנים שאסורין בשבת ומותרין בחול דעיין בש"ס בסמוך לו ונראה בריש שמעתתין בעי' מיני' אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וידליק מי גזרינן דילמא אתי לאדלוקי בעינייהו או לא אמר ליה אין מדליקין מאי טעמא לפי שאין מדליקין (פירש"י לפי שאין מדליקין בעינייהו גזרינן הא אטו הא עכ"ל). וכן הדין אם כרך דבר שאין מדליקין על דבר שמדליקין תרוייהו אסורין וגזרינן אטו בעינייהו. וכן הדין נמי בנירות של חנוכה בשבת דחד טעמא הוא משא"כ בחול י"ל שהוא מותר דזיל בתר טעמא דטעם בחנוכה בחול שאסור להדליק באלו שמנים שאסרו חכמים וכו' משום דכבתה זקוק לה וחיישינן שמא יפשע לפ"ז י"ל אם נתן בו שמן כ"ש או כרוך וכו' שמותר בחול דמה שאסור להדליק כשהוא בעין היא גופא גזירה שמא יפשע ואנן ניקום ונגזור אם נתן בו שמן דלמא אתא לאדלוקי בעינייהו דהוי גזירה לגזירה, ולא גזרינן גזירה לגזירה (ומפורש בהא שמעתין גופא גבי חלב מהותך וקרבי דגים שנותן לתוכו שמן כ"ש וכו' משני הש"ס היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה ע"ש).
לפ"ז אי הוי אמר סתם אין מדליקין ה"א דוקא בשבת אסור ע"י תערובת דשם אינו אלא חדא גזירה אטו בעינייהו ואם הוא בעין יבא לידי כבוי וכבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת וגם גזירה הטי' הוי ודאי כשאין ממשיך אחר הפתילה כמ"ש תוס' לקמן (דף ך"ד ע"א) בסוף הדיבור ד"ה גזירת י"ט אטו שבת ולא נכנס בכלל גזירה לגזירה. משא"כ בחול ה"א שמותר מטעם דהוי גזירה לגזירה לכן מפרש דבריו בין בחול בין בשבת ללמד דשניהם שוים לכל הלכותיהן דבחול ג"כ אסור ע"י תערובות והשוו חכמים את דבריהם.
ואם נפשך לומר דבר זה אי אפשר לאומרו דיש לדקדק על מה שמדייק בלשונו פתילות ושמנים שאמרו חכמים וכו' ולא אמר בקיצר פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת וכו' אלא קאי אדלעיל אשר ז"ל: בעי' מיני' אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וכו' וא"כ שמנים שאמרו חכמים מיירי משמנים ופתילות בעינייהו ולא ע"י תערובת וזה מדייק רב הונא שמנים שאמרו חכמים וכו' דקאי נמי כשהן בעין, וע"י תערובות ס"ל לרב הונא שמותר באמת בין בחול בין בשבת.
זה אינו דא"כ אכתי הדרא קושיא תוס' לדוכתא והא דלא אמר סתם אין מדליקין דה"א הא דמדייק בלשונו שאמרו חכמים וכו' דקאי דוקא על שמנים ופתילות בעינייהו אבל ע"י תערובות מדליקין דוקא בחול דמידי טעמא לאסור ע"י תערובת משום דלמא ידליק בעינייהו והתם גופא גזירה שמא יפשע ואין גוזרין גזירה לגזירה אבל בשבת דחדא גזירה היא דלמא ידליק בעינייהו ואם מדליקן בעינייהו יבא לידי כיבוי וכבתה זקוק לה ואין יכול להדליק וה"א שאסור אפילו ע"י תערובות לכך מפרש דבריו וכו' ללמד בין בחול ובין בשבת דוקא שמנים שאמרו חכמים אסור דהיינו בעינייהו אבל ע"י תערובות מותר אפילו בשבת ועדיין מנא לי' לרבא דס"ל לרב הונא מותר להתשמש לאורה.
ויש ליישב דבאמת רב הוא אוסר כל השמנים אפילו ע"י תערובות וזהו איסור כולל בהא דאמר שמנים ופתילות שאמרו חכמים משמע אפילו נתן לתוכו שמן כל שהוא דהוי איסרו מוסיף דאלת"ה לא ה"ל לסתום אלא לפרש וא"כ אף אי הוי אמר סתם אין מדליקין ממילא שמעינן מיני' אפילו ע"י תערובות והא דתקשה לך דהוי גזירה לגזירה ילפינן סתום מן המפורש דבשבת גופי' נאסרו התערובת משום גזירה לגזירה דאף אם מדליק בעינייהו לא נאסר אלא מטעם שמא יטה כמו שפירש"י שאין נמשכין ואתי להטות עכ"ל ודוחק לחלק ולהעביר בין הגזרים דדוקא במקום דאיכא למיחש שיבא לידי איסור דאורייתא הוא דגזרינן גזירה לגזירה אבל במידי דרבנן לא גזרינן גזירה לגזירה וגם לפי מאי שכתבתי לעיל בשם תוספת כשאין נמשכין אחר הפתילה בודאי יטה ומ"ה מדייק רש"י בלשונו ואתי להטות ולא כתב 'שמא' יטה משום דודאי יטה וא"כ לא הוי התם רק חדא גזירה, אפ"ה י"ל גבי נר חנוכה שהוא מדרבנן היא הנותנת שגזרו גזירה לגזירה דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. ומדקאמר בין בחול ובין בשבת ש"מ שיש עוד טעם אחר שלא להדליק בשבת וכו' ודו"ק.
זאת ועוד אחרת י"ל שלכך הוצרך לפרש בין בחול בין בשבת דלכאורה הי' מקום לחלק ביניהם דגרסינן בשמעתין (ע"ב) וז"ל: ת"ר נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכל א' ואחד וכו' יע"ש. נמצא ודאי הנר חנוכה אשר המצוה נר אחד לאיש וביתו אסור להדליק אף בחול בשמנים ופתילות וכו' דזה מצותו וכעין דאורייתא תיקנו. משא"כ המהדרין לכאורה משמע דמותרין בחול להדליק באלו שמנים ופתילות דאף אם כבתה מה בכך הא אינו מחויב להדליק וגם אם כבתה בודאי מתקן ואין לחוש שמע יפשע כיון שהוא מן המהדרין אחר מצות ומן הדין אינו מחויב להדליק רק נר לאיש וביתו והוא מוסיף מדילי' ומהדר אחר מצות והאיך יחוש לשמע יפשע. וא"כ ה"א אם הוא מן המהדרין מותר להדליק באלו פתילות ושמנים בחול, ובשבת היינו טעמא שאסור אף הוא מן המהדרין משום שיבא לידי הטיי', ולכך תני בין בשבת בין בחול ומשוה מדותיהן להיות בחדא מחתי מחתינהו ואסור להדליק בשמנים ופתילות האילו בין בחול בין בשבת אפילו אם הוא מן המהדרין.
ויש ליישב דמסתמא לא איירי רב הונא במהדרין דאם הוא ממהדרין ה"ל להדר במהדורי קמא לשמנים ופתילות שלא אסרו חכמים כיון דהשתא למצוה מן המובחר קא מכוין אלא ודאי רב הונא לא מיירי ממהדרין וק"ל.