ב"ה עס האבן זיך אנגערופן עטליכע מתנדבים וואס האבן חשק ארויסצוהעלפן מיט די כתבים פון הג"ר דוד אופנהיים זצ"ל. די שאלה ווערט ווי הייבט מען אן? פערזענליך האב איך געהאט אן אינטערעס נאר אין מס' מגילה, ווייל דאס לערן איך פאר יאר נאך יאר, אבער איינמאל מען קומט צום טעם.... [חנוכה איז דאך דער יו"ט פון דרושים ופלפולים האב איך צו דעם אויך געהאט אן המשכה]. שמועה שמעתי אז איינע פון די מכונים האבן שוין אויפגעקלאפט א גרויס חלק פונעם כת"י 'עיר דוד' [נקרא גם 'מקום דוד' ו'ספר הבתים'], וממילא איז א שאד צו ארבעטן דערויף, ולא אמרו רבנן בכפילא. אויך האב איך היינט געהערט אז דער קונטרס 'חנוכת הבית לדוד' איז שוין געווען געדרוקט אין קובץ 'פעלים לתורה' לכבוד חנוכה תש"פ. ממש א שאד אויף די פולע שעות ארבעט וואס איך האב אריינגעלייגט דערין! עדיין לא הגיע העתק לידי, ואיני יודע אם הדפיסו את כל הקונטרס בשלימות. [אגב, הערתי הרבה הערות על ה'חנוכת הבית לדוד', בעיקר ליקוט משאר אחרונים שדנו בדבריו, וגם להסביר את כל התלונות שלו על תלמידו שהדפיס חלק קטן מהקונטרס, והסברתי מה היו הדברים שהחסיר התלמיד, ומה הי' הדין ודברים בין רבינו ובין השבו"י, לך נא וראה בקובץ הפידיעף שהעליתי להגוגל דרייוו]. עכ"פ מכאן ולהבא; מיין השקפה ראשונה איז אויפצוקלאפן די דרושים אויף אגדות הש"ס שבתוך הכת"י 'יד דוד'. פלפולים על סדר הש"ס בגפ"ת איז היינט נישט אזוי גאנגבאר, אבער דרושים איז ענדערשער אן ארטיקל (פון מיין קוק ווינקל...). אויב איינער איז גרייט צוצולייגן עטליכע פינגערס דערצו ביטע זיך מקשר זיין. וע"י כח הרבים וועלן מיר בעז"ה אנקומען גאר ווייט.
מתוק לחכי האט געשריבן:
אויך האב איך היינט געהערט אז דער קונטרס 'חנוכת הבית לדוד' איז שוין געווען געדרוקט אין קובץ 'פעלים לתורה' לכבוד חנוכה תש"פ. ממש א שאד אויף די פולע שעות ארבעט וואס איך האב אריינגעלייגט דערין! עדיין לא הגיע העתק לידי, ואיני יודע אם הדפיסו את כל הקונטרס בשלימות.
הגיע לידי, זיי האבן נאר געדרוקט דאס וואס איז שוין געווען געדרוקט אין מהריב"ן. ב"ה שלא יגענו לריק. אויך האב איך דארטן געזען אז ס'איז שוין ארויסגעקומען א ספר 'מציאת דוד' פון הגרד"א אויף מס' בבא מציעא (בשנת תשס"ג). ווייסט איינער ווי איך קען דאס שאפן?
מתוק לחכי האט געשריבן:
אויך האב איך היינט געהערט אז דער קונטרס 'חנוכת הבית לדוד' איז שוין געווען געדרוקט אין קובץ 'פעלים לתורה' לכבוד חנוכה תש"פ. ממש א שאד אויף די פולע שעות ארבעט וואס איך האב אריינגעלייגט דערין! עדיין לא הגיע העתק לידי, ואיני יודע אם הדפיסו את כל הקונטרס בשלימות.
הגיע לידי, זיי האבן נאר געדרוקט דאס וואס איז שוין געווען געדרוקט אין מהריב"ן. ב"ה שלא יגענו לריק. אויך האב איך דארטן געזען אז ס'איז שוין ארויסגעקומען א ספר 'מציאת דוד' פון הגרד"א אויף מס' בבא מציעא (בשנת תשס"ג). ווייסט איינער ווי איך קען דאס שאפן?
דאס וואס איך זעה אנליין: ספר מציאת דוד : על מסכת בבא מציעא / ממרן ... רבינו דוד אופנהיים ... [המהדיר - הרב דוד שון]. Co-Author שון, דוד Publisher בני ברק : נ. כ"ץ Creation Date תשס"ג
לפרשת השבוע - מכת"י תהלה לדוד: בגמ' במס' תענית (דף ה' ע"ב): רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק לימא מר מילתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה וכו' לבתר דסעוד אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת עכ"ל. כבר הארכתי מילין לעיל בספר הזה על זה המאמר ועכשיו באתי להוסיף נופך תוספות מרובה מעיקר ולתרץ היאך ומה שייכות יש להנהו שני דברים ולמה הקדים הא דאין מסיחין קודם שאמר משמי' דר"י יעקב לא מת. גם למה לא אמר תוך הסעודה הא דיעקב לא מת כמו שאמר אין מסיחין דע"כ כיון שדיבר אין מסיחין הפסיק מאכילה כי החשש פן יקדמנו קנה לושט וא"כ הי' לו לומר החידוש יעקב לא מת. והעיקר להבין דיבר דבר על אופניו יהי' באופן הזה דבל"ז לא הי' שייך לומר יעקב לא מת דיהי' קשה מי גבר אשר יחי' ולא יראה מות .. כל הנשמות הי' תלוי' באפות של אדם וצריך להתבונן איפה הי' שניצל מעטו של נחש ולכך הקדים דין זה ובזה ינוח דעתין ובהקדם הקדמה אחת דאי' בפ' וירא בבעל טורים גבי מלאכים כתיב ויאכלו ויאמרו איה שרה אשתך מכאן שאין מסיחין בסעודה ע"ש. והנה לא יתכן דבר זה דוקא א"א שאין מקרא יוצא מידי פשוטו ויאכלו ממש שאכלו מלאכים ממש אבל למ"ד שנראה כאוכלין אין להביא ראי' דהא לא אכלו. ונלע"ד דפליגי בהא דצריך להתבונן למה מוציא זה מקרא מידי פשוטו ואומר שפרושו נראין כאוכלין ולא אוכלין ממש שהוא סבור שא"א להיות שייך אכילה אצל מלאכים דא"כ למה אינו אוכלין כשהמה למעלה. ואדרבא הגמ' מקשה להיפך לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין לחם ומקשה וכי אוכלין לחם המלאכי השרת. והנה דלמא באמת אוכלין אלא ע"כ שאין שייך אכילה גבי מלאכים. ומ"ד שויאכלו ממש מסכים ששיך אכילה והא שאינו אוכלין למעלה טעם אחר יש בדבר זה שאין דרכו לאכל במקום רבו. ופליגי בפלוגתא דהני תנאי דאי' במס' מנחות (דף ט') ובמס' זבחים (דף ס"ג [ע"א]): גוים שהקפוהו לעזרה רבי יוחנן בן בתירה אומר הכהנים נכנסין להיכל לקדשי קדשים ואוכלין שנא' בקדש הקדשים תאכלנו. ומקשה הגמרא פשיטא מאי שנא מהא דתנן שלמים ששחטן בהיכל כשרים שלא יהא טפל חמור מן העיקר. ומשני גבי עבודה דרכו למעבד במקום רבו אבל גבי אכילה אין דרכו לאכל במקום רבו, ולכן דוקא במקום קל שרי ולא בהיכל שהוא מקו' שכינה ולכן צריך קרא. והנה עיין במ"י פ' קרח בשם ספרא פרושים אחרים על האי קרא קודש קדשים תאכלנו פרט לטמא או פרט ליוצא ועוד שארי למודים יע"ש. נמצא לפ"ז אסור לאכול בהיכל דאסור לאכל במקום רבו. נמצא מש"ה סובר דלמעלה אינן אוכלין דהוא במקום שכינה דאין דרכו לאכל במקום רבו משא"כ למטה אוכלין. ומ"ד השני סובר להיפך כר"י ב"ב דדרכו לאכל אף במקום רבו וא"כ ע"כ אינו שייך אכילה גבי מלאכים דא"כ למה אינן אוכלין למעלה וק"ל ודוק לפענ"ד. והנה יש בידינו להכריע אי מותר לאכל במקום רבו או לא ותלוי בזה אי חטא אדם הראשון שכבר כתבנו ח"א סי' ב' ג' ע"ש דחטא אדם הי' שנכנס שתוי יין למקדש ה' דדין ג"ע הי' לו קדוש בק' קדשי קדשים והי' מחנה שכינה עיין שם. וא"כ איך ציוה הקב"ה מכל עץ הגן אכל תאכל הא אין דרכו לאכל במקום רבו וא"כ ע"כ חד מתרתי לא פלטית או שאדם לא חטא כלום או שדרכו לאכל במקום רבו וק"ל. ועיין במ"י על שיר השירים דף ק"פ דודי ירד לגנו בכל יום נכנס הקב"ה לג"ע וכו'. ועפ"ז יתכן שקודם שאמר יעקב לא מת הקדים אין מסיחין בסעודה וכו' דזולת זאת יקשה היאך לא מת הא אדם חטא והוצרך למות בעטו של נחש ובא להוכיח שאדם לא חטא כלל דאין מסיחין בסעודה, מנ"ל ממלאכי השרת, הא הפירוש נראה כאוכלין, אלא ע"כ זה אינו רק אין מקרא יוצא מידי פשוטא ויאכלו ממש, א"כ קשה למה אינן אוכלין כשהם למעלה, וצ"ל ע"כ דאסור לאכל במקום רבו, א"כ איך אמר הקב"ה מכל עץ הגן אכל תאכל, אלא ע"כ שלא הי' לו דין קדשי קדשים ומחנה שכינה, וא"כ אדם לא חטא כלל, א"כ שייך שפיר יעקב לא מת שמצדו לא חטא ואף אדם לא חטא. (ואם נפשך לומר איך מת אדם, באמת בעון אחר עיין בזוהר חדש שמביא בעלילא באת' על אדם אתה אמרת ביום אכלך מות תמות וכבר כתיב וחושך ע"פ תהום זהו מלאך המות. גם י"ל כדעת מדרש הנעלם שפרושו דעץ הגן קאי אתורה מכל עץ הגן אכל תאכל זו מצות עשה ועץ הדעת לא תאכל זו מל"ת עיין שם). ומש"ה אמר הש"ס לבתר דסעיד התחיל בד"ת ולא בתוך אכילה דעכשיו שמוכח שאין דרכו לאכל במקום שכינה, וקי"ל במס' ברכות (דף ח' ע"א) מיום שחרב ב"ה אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה נמצא שהתחילו בד"ת הוי שורה השכינה ואסור לאכל במקום רבו, ולכך מדייק הגמ' לבתר דסעיד אמר יעקב לא מת ומקרא דורש וכו' (והא דקאמר אין מסיחין בסעודה הוא אפי' דברים בטלים משום שמא יקדים קנה לושט מש"ה אומר אין מסיחין ע"ד אפי' 'שיחה' של ת"ח שיחתן שלא עבדי אבותינו) ומה מאוד .. ומוטעם לחיך ת"ל ב"ה.
עוד משם: במסכתא תענית (דף ה' ע"ב) וז"ל: רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק לימא מר מילתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה בתר דסעוד אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת וכו' עכ"ל. והנה עוד .. הכל צריכין לשום על לב גמ' הנ"ל אשר יפלא בעיני כל למה לא אמר תיכף משמי' דר"י יעקב אבינו לא מת, ואם תרצה לומר שלא היה רוצה לדבר פן יבא לידי סכנה יש להבין היאך היה מדבר אין מסיחין בסעודה גופי' פן יבא לידי סכנה, אלא צ"ל כשהפסיק מאכילתו באותו זמן הל"ל יעקב אבינו לא מת באותו זמן. ומה התקשרות והתדבקות יש להם זה לזה שאמרם גבי הדדי תרתי דברים אלו מדברי ר' יוחנן אשר מצינו בש"ס כמה דברים עד כי רבו כולם לא הזכיר רק אלו תרין מילי גבי הדדי ודאי צ"ע גדול מלבד שארי תמהיות המתהוית אשר רווחא שמעתא ממילא יבין מה שמתקשה עצמו לדעת ותשובתו בצידה. ובדרך זה נלכו וודאי אילו הוה קאמר תחלה יעקב אבינו לא מת הוה מתקשה עצמו לדעת למה ומנלן שלא מת ולכן הקדים שאין מסיחין בסעודה והדר קאמר שפיר יעקב לא מת דממה שאין מסיחין בסעודה מוכח דיעקב לא מת. דנודע דברי נופת צופים וגם מובא ביפ"ת בראשית טעם שיעקב אבינו לא מת הוא היה קודם למלאך המות נברא ביום ב' כי המלאכים נבראו ביום שני והוא היה קודם בריאות עולם כדאיתא במדרש רבה בראשית וברבה ויקרא ורוח אלקים מרחפת על פני המים דא רוחו של יעקב וכן איתא במדרש בראשית שאבותינו היה קודם בריאות העולם. ונודע דכל הקודם חשוב דראשון ראשון חביב נמצא יעקב חשוב יותר ממה"מ ומה שמאוחר אין לו שליטה במה שנברא קודם דהוא כלל גדול בבריאות העולם כי מה שנברא קודם הוא חשוב יותר ממה שנברא אחריו ולכן אין לו שליטה עליו ע"ש באריכות. אמנם התינח אי אמרינן ראשון ראשון קודם ומי שהוא ראשון הוא חשוב יותר אבל אי נימא להיפך אחרון אחרון חביב ובמחלוקת שנוי' במדרשי תורה ובתלמוד יש שמסכימים ראשון חשוב ויש שמסכימין אחרון חביב, ואי נימא אחרון חביב לפ"ז היה שליטה למה"מ איעקב כי המה"מ נברא אחריו וקי"ל אחרון חביב יותר נמצא שהוא חביב יותר ויש לו שליטה אף איעקב לפ"ז א"ל שיעקב אבינו לא מת. והנה הני תנאי דפליגי אי ראשון ראשון חביב או אחרון אחרון חביב יש בידינו להכריע דראשון ראשון קודם ממה דאמרינן אין מסיחין בסעודה ולכן הקדים דברי ר"י אין מסיחין בסעודה ויתכן אח"כ דבריו יעקב אבינו לא מת. דעיין מה שמביא הבעלי טורים בפ' וירא בענין המלאכים שבאו אצל אברהם כתיב ויאכלו ויאמרו וגו' מדכתיב ויאכלו ואח"כ כתיב ויאמר להורות וללמד לנו התורה שאין מסיחין בסעודה פן יקדים קנה לוושט ולכן לא דברו מלאכי השרת בשעה שאכלו עכ"ל ע"כ תמצית דבריו וק"ל. והנה התינח אם אכלו מלאכי השרת ממש יתכן לימוד הנ"ל מדלא דברו בסעודתם ודון מיני' שאין מדברים בסעודה פן יקדם קנה לושט, אבל אי לא אכלו המה"ש שאין אכילה לפניהם פשיטא שליכא לאוכח מידי דהא לא אכלו מה"ש כלום ולמה לא דברו אלא צ"ל שמותר לדבר בתוך סעודה ואין ראי' מכאן לאסור ומה"ש שדברו אחר .. כאלו אכלו אין טעם לרצון ולא עיכובי הוא דנודע דעת אגדות חלוקות תנאי מסכימין שמלאכי שרת אוכלים ויש אכילה לפניהם ויש שסוברין שלא אכלו מעולם דאין אכילה לפני מהש"ר ע"ש באריכות לפ"ז אין להוכיח שאין מסיחין בסעודה. והנה הני תנאי דפליגי אי מהש"ר אכלו או לא פליגי בפלוגתא דהני תנאי אי הראשון ראשון קודם או אי האחרון אחרון קודם דעיין בספרינו ילקוט.. ח"א ערך מהש"ר וז"ל: הני תנאי אי מהש"ר אכלו ויש אכילה לפניהם או אי לא אכלו מהש"ר מעולם כי אין אכילה לפניהם פליגי בהא דנודע טעם אכילה וכוונתה הוא לא להנאת אדם ח"ו למלאת כריסו אלא להנות מטובו להעלות הגלגולי' שנתגלגלו ע"י עוונות ממעלה למעלה ד' .. מדרגות מדומם צומח חי מדבר לאכילה אדם לזכו' ולברר מתוך האוכל הגלגל .. להעלו' למדרגה עליונה שהוא האדם ואין לך מדרגה למעלה הימנו שאדם חשוב יותר ממלאכי' ולכן הוא מסכים שאין אכילה לפני מלאכי' כי לא מהני' כלום שאדם חשוב יותר והוא ממחצב עליון. אבל המסכי' שיש אכילה לפני מהש"ר הוא המסכי' שמהש"ר חשוב יותר מן אדם שהוא ממחצב עליון ממוצא פה ה' והוא מעלה עליונה ולכן יש אכילה לפני מהש"ר להביא על מעלה עליונה מדרגה המלאכי' הגלגל שמגולגל וסיוע לדברי במפרש ... עד כאן לשוני שם. וראי' מצאתי לדברי ממגיד דף ד' ע"ג ומובא ביר"ח פ' וירא [אות מ"ז]: ויאכלו ראשון ראשון מסתלק אותם הכוחות הממונים על אותו מאכל נבלעו במלאכים וכו' הסוד של הדברים הוא שהנבראים מתגלגלים תמיד מענין לענין עד .. וכו' עיין באריכות מכוון דברינו .. שמצאתי און לי ת"ל. והנה נודע דבריאת מלאכים ביום ב' ובריאת אדם אחרון לכולם ביום ו' נמצא אי אמרינן ראשון קודם מלאכים חשובי' מאדם נמצא שיש אכילה לפי מהש"ר כנ"ל, אבל אי אמרינן אחרון חביב נמצא אדם חשוב ממהש"ר וא"כ מסכי' שאין אכילה לפני מהש"ר וא"כ לפ"ז אין להוכיח שאין מסיחין בסעודה. לפ"ז יתורץ גמרא הנ"ל והקדים תחילה דברי ר"י שאין מסיחין בסעודה ראי' ממהש"ר כנ"ל לפ"ז דון מיני' שמהש"ר אוכלין, לפ"ז צ"ל מהש"ר חשובין מבני אדם משום דראשון קודם, לפ"ז יעקב [חשוב] ממלאך המות ולא היה לו שליטה על יעקב לפ"ז מוכח שיעקב אבינו לא מת דמה"מ לא היה לו שליטה עליו והוא בחיים .. מקיש לו ואף המה יהי' בחיים לעולמים עד כי יעמד כהן לאורים ותומים.
מכת"י יד דוד: בגמרא (דף ה' ע"ב) וז"ל: רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק לימא מר מילתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה בתר דסעוד אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת אמר ליה וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא אמר ליה מקרא אני דורש שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים עכ"ל הגמרא. פירש"י ז"ל: אף הוא בחיים - שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו, כמו שמצינו במצרים: וירא ישראל וגו', ודרשינן: ישראל סבא, ודחנטו חנטיא - נדמה להם שמת, אבל חי היה עכ"ל. אין מן הצורך להאריך בדקדוקי' במאמר הזה כי הוא כולה מוקשה ובייחוד לחבר חבר אחת אל אחת הנך שני המאמרים דר' יוחנן דלכאורה אין להם שייכות זה לזה ואי משום דפתח במילתא חדא משמי' דר' יוחנן אמר מילתא תניינא נמי משמי' א"כ לימא כל המימרו' מה שאמר ר"י דרבו כמו רבו. ותו דהא דר' יוחנן קרא קאמר כדמסיים מקרא אני דורש א"כ מאי איכפת לן אי ר"י או זולתו קאמר להאי שמעתת' דכל כי האי מילתא לימא אינש מדנפשי' כיון דקרא מסייע לי'. ותו לאיזה טעם קא מידק דייק בהנך תרי מילי לבתר דסעיד א"ל וכו' מדקא' לי' ברישא דאין משיחין בסעודה ממילא נשמע דמלתא תניינא לא קאמר אלא לבתר דסעיד. ונ"ל דהנך תרי מלתא דאמר ר' יצחק משמי' דר' יוחנן קלועי' ואגודי' בחד דחדא בלא חברת' לא מתקיימות ובהנך תרי בבי בהצטרפי' להם חוט השלישי לא ינתק מהנך מילי דאמר רבי יוחנן במסכת אחריתי כאשר אבאר בכולם הלך ר' יוחנן לשיטתו ובחדא מחתא מחתינהו דלפום ריהטא יש לומר דר' יוחנן באמרו אין משיחין בסעודה מלת' דרמיזא באורייתא קאמר כדמצינו בדברי בעל הטורים פ' וירא וז"ל ויאכלו ויאמרו בתחלה ויאכלו והדר ויאמרו רמז למה שאמרו אין משיחין בסועדה עכ"ל. וזה הוא כוונת ר' יוחנן להודיענו דדבר תורה היא אי ללמוד הלכה לדורות מהמלאכים כאשר הם עשו דאכלו בתחלה והדר ויאמרו ומהם יראו וכן יעשו הדורות הבאים והיינו להך דיעה דס"ל דאכילה ממש אכלו המלאכים אבל לאידך גיסא דס"ל נראין כאוכלין א"כ אין שום ראי' מהמלאכים דמי ימנעם מלדבר אפי' בתוך הסעודה כיון דלא אכלו ממש וקרא דויאכלו ויאמרו אין לנו שום רמז רק סיפור דברים בעלמא. והנה תרי דיעות אי אכילה ממש הי' אם לא נ"ל דהן הן השני דיעו' דפליגי בהו ר' ישמעאל ור' עקיבא במס' יומא (דף ע"ה ע"ב) וז"ל: תנו רבנן לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי רבי עקיבא וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלין לחם והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אלא מה אני מקיים אבירים לחם שנבלע ברמ"ח אברים עכ"ל. הרי דלר' ישמעאל דס"ל דמ"ה לאו אוכלין לחם שפיר מתוקמי שני מקראות לחם לא אכלתי דמלאכי השרת אינן אוכלין, לחם אבירים שנבלע באברים, אבל לר' עקיבא דס"ל לחם אבירים לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו איך יוצדק הקרא דלחם לא אכלתי. ודבר זה אשתרובי אשתרברב בגמ' דמס' בב"מ (דף פ"ו ע"ב) וז"ל: אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם ואכלו סלקא דעתך אלא אימא נראו כמי שאכלו עכ"ל. בתוס' נראין כאוכלין ושותין - ובסדר אליהו רבה קתני לא כאותו שאומר נראין כאוכלין ושותין אלא אוכלין ושותין ממש מפני כבודו של אברהם ופליגא אדהכא עכ"ל. הרי לדעת סדר אליהו רבה צדקו דברי ר"ע דהמלאכים אכלו ממש. ונ"ל דר"ע בשיטת ר' יוחנן אמרו ולי' לא ס"ל דתמן תנינן במסכת זבחים (דף ס"ג ע"א) ובמנחות (דף ח' ע"ב ודף ט' ע"א) וז"ל: א"ר יוחנן שלמים ששחטן בהיכל כשרין שנאמר ושחטו פתח אהל מועד ולא יהא טפל חמור מן העיקר מיתיבי ר' יהודה בן בתירא אומר מנין שאם הקיפו נכרים את העזרה {פירש"י: הקיפו נכרים - למלחמה ואין כהנים יכולים לאכול בעזרה מפני רמחים וקשתות} שהכהנים נכנסין להיכל ואוכלין בקדשי קדשים ושירי מנחות ת"ל בקדש הקדשים תאכלנו והא למה לי קרא לימא בחצר אהל מועד יאכלוה ולא יהא טפל חמור מן העיקר עבודה דאדם עובד במקום רבו אמרינן שלא יהא טפל חמור מן העיקר אכילה שאין אדם אוכל במקום רבו טעמא דכתב קרא הא לא כתב קרא לא יהא טפל חמור מן העיקר לא אמרינן עכ"ל. הרי דר' יוחנן ס"ל דאין אדם אוכל במקום רבו א"כ לשיטתו צדקו דברי ר"ע דלעולם ס"ל לחם אבירים לחם שמלאכי השרת אוכלין והאי דכתיב לחם לא אכלתי היינו למעלה ברקיע ששם הוא מקום רבו ממש ואין אדם אוכל במקום רבו. דידוע דעת רז"ל במס' חגיגה: ערבות שבו כסא הכבוד מלך אל חי רם ונשא וכו' שנאמר סלו לרכב בערבות ביה שמו וגו' ושם קיבל משה הלוחות כדכתיב מאחז פני כסא דארז"ל בסוכה מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו עליו וכו' ע"ש. א"כ אי אפשר לו לאכול במקום רבו. משא"כ מלאכי השרת שהן במעון וכדאי' התם בחגיגה מעון שבו כיתות כיתת של מלאכי השרת וכו' ע"ש, ואפשר להו לאכל שלא במקום רבו והכסא וכבודו של הקב"ה הוא ברקיע הז' שהוא ערבות ומלאכי השרת הן ברקיע הה' דוק ותמצא הכי. וכשמ"ה יורדים למטה דהוה כמו שלא במקום רבו אוכלים וגבי אברהם נמי אכילה ממש הוא. אבל ר' ישמעאל פליג אר' יוחנן וס"ל דאדם אוכל במקום רבו ואלו אוכלים המלאכי השרת למטה גם למעלה אוכלים וא"כ קרא דלחם לא אכלתי היכי מתוקמי אלא וודאי צ"ל דבאמת המלאכי השרת לא אכלו כלום בין למעלה ברקיע ובין למטה על הארץ והיינו קרא דלחם לא אכלתי ובסעודת אברהם נמי דכתיב ויאכלו לאו אכילה ממש הוא אלא נראו כמו שאוכלין ולחם אבירים היינו שנבלע ברמ"ח איברים. והנה אהאי מימרא דיעקב אבינו לא מת יש לכאורה לתמוה תמיה נפלאה דאיך .. שורת הדין וכי משא פנים יש בדבר דיעקב שהוא מעין שופרא דאדם הראשון כדאמרינן במסכת בבא מציעא (דף פ"ד ע"א) ובמסכת בבא בתרא (דף נ"ח ע"א) דשופרי' דיעקב מעין שופרא דאדה"ר ועלוי דידי' רמיא לתקן חטא שחטא אדה"ר בעץ הדעת וגרם לו מיתה ולדורות והוא בעצמו יהא נמלט ממצודת מות הלא דבר הוא. ונ"ל להצדיק הדין אמת לאמיתו דיעקב תיקן חטא אדה"ר כדמצינו ביר"ח פרשת בראשית בשם הס' ציוני דאדה"ר עבר על כל התורה דמאמר ה' אליו מכל עץ הגן אכל תאכל זו מצות עשה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל זו מצות לא תעשה דכל האכילה האמורה בפסוק זו אתורה ומצות קאי לרמז שכל רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת הם כלולים במצות ה' לאדה"ר ובאכלו מעץ הדעת עבר על כולם ע"ש בספיח וקציר. ויעקב שקיים תרי"ג מצות בבית לבן כדאית' ברש"י פרשת וישלח עם לבן גרת"י תרי"ג מצות שמרתי בזה תיקן חטא אדה"ר במה שפגם בתרי"ג מצות ולכך יעקב אבינו לא מת. ור' יוחנן אזיל לשיטתי' דעיין במס' שבת (דף קמ"ה ע"ב) וז"ל: יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב רבי יוחנן וקא מנמנם אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אסי מפני מה וכו' מפני מה כותים מזוהמים וכו' איתער בהו רבי יוחנן אמר להו דרדקי וכו' אמרו ליה ולימא לן מר מפני מה וכו' מפני מה כותים מזוהמין שלא עמדו על הר סיני שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן עכ"ל. הרי דר' יוחנן הוא דס"ל כר' יוסי במס' ע"ז (דף ה' ע"א) וז"ל: דתני' ר' יוסי אומר לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהם עכ"ל. והטעם כיון שקבלו ישראל עליהם תרי"ג מצות מתקנים החטא דאדם הראשון והראי' שיעקב ג"כ לא מת משום שתיקן ג"כ חטא דאדם. ודעת הציוני הנ"ל דכל אכילה האמורה בהאי קרא קאי אתורה ומצות מוכרח לדעת ר' יוחנן ור' עקיבא דס"ל דאין אדם אוכל במקום רבו, וא"כ אדם הראשון שהי' בג"ע קודם שחטא איך יצוה לו ה' לאכול מכל עץ הגן אכילה ממש כמאמר הקרא קול ה' מתהלך בתוך הגן. אלא וודאי דהאי אכילה לאו אכילה ממש היא אלא קאי אתורה ומצות והוא בחטאו קלקל ועבר אתרי"ג מצות וגרם מיתה לכך יעקב שקיים תרי"ג מצות בבית לבן תיקן אותו חטא ושכרו להנצל ממצודת מיתה ונשאר בחיי חיים אבל דר' ישמעאל דס"ל אדם אוכל במקום רבו א"כ אין מקרא יוצא מידי פשוטו דמכל עץ הגן אכל תאכל היינו אכילה ממש ולא קאי אתורה ומצות ואין שום הוכחה לומר דיעקב תקן חטא דאדה"ר ובמה שיקיים תרי"ג מצות לזכו' נפשי' קעביד וביומא תתן שכרו שכר מצוה להאי עלמא דאתו ובהאי עלמא הוא בכלל כל הילודים וכו' ויגוע יעקב דס"ל דמיתה ממש הוא. ומעתה צדקו יחדיו שני המאמרים שאמר ר' יצחק משמי' דר' יוחנן כולם מתאימו' וניעוצן תחילתן בסופן וסופן בתחילתן ושניהם בדבור אחד נאמרו דבא זה ולימד על זה וזה למד על זה דפתח.. הכי אמר ר' יוחנן אין משיחין בסעודה, וקשה מנ"ל הא, אלא צ"ל דנלמוד מהמלאכים דבתחילה ויאכלו והדר ויאמרו, ודלמא המלאכים לא אכלו ממש רק נראין כאוכלין, אלא צ"ל דס"ל דאכילה ממש הי', והיינו דעת ר"ע דיומא דס"ל לחם אבירים לחם שמלאכי השרת אוכלין, אך קשה קרא דלחם לא אכלתי במאי מתוקמי, וע"כ צ"ל דר' יוחנן אזיל לשיטתי' במסכת זבחים ומנחות דאין אדם אוכלין במקום רבו, והיינו לחם לא אכל ברקיע דשם הוי מקום רבו ממש, אבל למטה גם המלאכי השרת אוכלין כמו בסעודת אברהם דאכלו ממש. אך קשה היא גופי' מנ"ל, דלמא באמת אדם אוכל במקום רבו, לכך אמר הלכה שני' משמי' דרב יוחנן יעקב אבינו לא מת ומוכיח הדבר מקרא שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב וכו' וקשה למה לא מת דהא הוא מעין שופרא דאדה"ר שגרם מיתא לעולם, אלא צ"ל דיעקב תיקן החטא דאדה"ר שהוא פגם בתרי"ג מצות דכל אכילה שבקרא קאי אתורה ומצות ויעקב תיקן חטא זה בקיים תרי"ג מצות בבית לבן, תיפוק לי' מנ"ל דקאי אתרי"ג מצות דלמא אין מקרא יוצא מדידי פשוטו ואכילה ממש משמע, אלא ע"כ צ"ל דזה אינו דהרי אין אדם אוכל במקום רבו וא"כ איך יוצדק באכילה ממש, אלא דאכילה קאי אתורה ומצות, וא"כ דאין אדם אוכל במקום רבו ממש, ולמטה לחם אבירים שמלאכי השרת אוכלים אותו, ובסעודת אברהם נמי אכלו אכילה ממש, ולכך התחילה ויאכל והדר ויאמרו רמז למה שאמר אין משיחין בסעודה. וזהו היא כוונת הגמ' לדייק בהנהו תרי מילין לבתר דסעוד לומר דר' יצחק רמז רמיזי לו באמרו הלכה .. דוקא לבתר דסעיד להוכיח דהלכה כר"י דאין אדם אוכל במקום רבו דהנה מצינו במסכת ברכות (דף ח' ע"א) וז"ל: אמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד עכ"ל הרי דמבקום ד' אמות של הלכה שם השכינה שורה, ואלו הפסיק ר' יצחק באמצע הסעודה ואמר ההלכה הוה השכינה שורה מיד במקום סעודה ואין אדם אוכל במקום רבו, לכך המתין עד בתר דסעיד ובזה הראה לו לרב נחמן להחזיק דעת ר' יוחנן דאין אדם אוכל במקום רבו ואין משיחין בסעודה כנ"ל.
מצאתי מרגניתא טבא.... כתבתי מאמר ארוך לברר שהכת"י חכם לב אינו כמו שהי' מקובל שהוא מהגרד"א אלא מחתנו. והי' לי הרבה הוכחות לזה. אך המתעקש הי' יכול למצוא פירכא על כולם. וכעת מצאתי ההוכחה הברורה שאין לה פירכא. בחכם לב עמ"ס שבת בדף ט"ו ע"ב כותב: הנה כאן מקשי' כל המפרשים מהרש"ל מהר"ם מהרש"א מועד דוד... והנה המועד דוד הוא קונטרס מהגרד"א שהו"ל תלמידו בנו של המהריב"ן. ובכאן החתן מצטט מחותנו! וזה לשון המועד דוד: הנה כאן מקשים כל המפרשים מנלן ... עיין ברש"ל ורש"א ומהר"ם.
הבני יששכר זצוק"ל בירך הברכה 'שחלק מחכמתו ליריאיו' על הגרד"א. וז"ל באגרא דכלה: ועבד וכו'. סומכי תל"ת אצבעי"א. מצאתי בספר ויקהל משה בשם רבוהגאון המפורסים מה"ר דוד אופנהייים, דיצא לו למתרגם זה על פי מה דאיתא בסודי רזי, דגהינ"ם הוא ק"פ אלפים פרסאות שהן ח"י אמות של הקב"ה, ממילא נשמע דאמה של הקב"ה הוא עשרת אלפים פרסאות, ואמרינן בגמרא (מנחות צ"ח ע"א) דכל אמה ששה טפחים, וכל טפח ד' אצבעות בגודל שהן ה' באצבע, ממילא כל אמה ל' אצבעות. והנה המעשר מל' הוא ג', ואמרינן בגמרא אליבא דרבא בפסחים (צ"ד ע"א) דאלף פרסאות הוי עובי דרקיע, ממילא הוי עשירית האמה דאמה של הקב"ה י' אלפים כנ"ל, ואם כן שפיר נשמע דסומכי דרקיע תל"ת אצבעו"ת כדברי המתרגם,ושפתים יושק וברוך שחלק מחכמתו ליריאיו.
נספח ל'מגילת ספר'. סליחה לעצירת מגיפה שנכתבה ע"י הגרד"א זצ"ל בעת ששררה מגיפה נוראה רח"ל בפראג בשנת תע"ג-ד מעובד ונערך מחדש, עם הקדמה מלוקט משאר ספרים ממחברים שהי' באותה תקופה, וציון מראי מקומות למליצות הסליחה. תשוח"ח להרב יוסף נחמי' הכהן קוואדראט שליט"א מלונדון שעימד את הקונטרס. https://drive.google.com/file/d/137mnC2 ... sp=sharing
איר פרעגט אדער איר זאגט? יא, כפי אשר בררנו בהקדמה שנדפס לפני קונטרס חכם לב חלק הדרוש בתוך המגילת הספר, וכפי מה שהוספנו עוד ראי' בהקדמה שני' שבתוך קונטרס דילן, חידושים אלו הם מחתנו של הגרד"א. ווען מיר זאלן ווען ארויסגעבן די אלע פלפולים און ביאורים וואס מיר האבן געהאט בדבריו וואלט עס געווען א דיקער ספר. כמעט בכל מאמר הי' פלפולים בין העורכים איזה פשט בדבריו הוא הנכון, עד שהגענו לעמק השוה הוא עמק המלך. אני זוכר במאמר אחד שהי' לנו ששה מהלכים האיך לבאר דבריו, והצרכנו לברר האוכל מתוך פסולת להחליט איזה מהם הוא הביאור הנכון. אבער, ב"ה אז מען האלט שוין דא. די לעצטע צוויי וואכן האבן מיר אביסל צוגעאיילט דעם פראצעדור, איינמאל איך האב געכאפט אז עס קומט זיין יארצייט. וסמכנו שבעוד חזון יצא מהדורה חדשה ומתוקנת...
פרסמנו מאמר ב'ירחון האוצר' מכתב ששלח הג"ר מאיר היילפרין זצ"ל להגרד"א. בנוגע חידוש שכתב בנו של הגרד"א הג"ר יוסף אב"ד העלישוי כשהי' בחור (או ילד). החידוש הנ"ל נכתב גם ב'מגילת ספר'. [ויתכן שהג"ר יוסף כתבו בשם אביו]. https://drive.google.com/file/d/1RxwcbB ... sp=sharing
