היסטאריע פון שבת ביינאכט (ויחי) וואס געפאלט דער תקופת טבת 10:30 פאר 2000 יאר צוריק...
לאמיר צו גיין צום ענין ווי די גמרא (יומא) פארציילט אויף הלל אז בכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס.
ע לה ונתלה וישב על פי ארובה (ערב שבת ביים זמן – מהרש"א) ,
כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון.
אמרו: אותו היום ערב שבת היה (ביים זמן, ווען ער האט זיך ארויפגעלייגט), "ותקופת טבת" (ליל שב"ק) היתה ,
וירד עליו שלג מן השמים.
כשעלה עמוד השחר (שבת צופרי)
אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן, וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.
מען דארף נאר טראכטן צו ניטל איז אויך געפאלן דעמאלט'ס. ווייל זיי האבן געלערנט סודות התורה - בן יהוידע.
וואס זאגט עטס צו דעם? הא?